ביתר תחתית

2009. אמצע היום. שתי אחיות צעירות צועדות יחד מתחנת האוטובוס אל ביתן. גבר בשנות ה?30 לחייו מתחיל ללכת בעקבותיהן. הן מחליפות מבטים ומאיצות את קצב הליכתן. הוא נעלם. אחרי כמה רגעים הוא שב בתוך רכב גדול, חוסם את דרכן ומתחיל לצעוק עליהן. הוא מטיח בהן שהן לבושות בפריצות, ושלא יסתובבו כך שוב ברחובות. "אתה לא יכול להגיד לנו איך להתלבש", הן משיבות לו בפחד. האיש מתרגז ויוצא מהרכב, והן מתחמקות ממנו ומתחילות לרוץ לכיוון ביתן. הוא דולק בעקבותיהן כשבידו בקבוק גדול. הן צועקות לעזרה, בתקווה שהוריהן ישמעו ויבואו לעזור: זמן לא רב לפני כן שפך אדם - לא זה שעקב אחריהן - בקבוק חומצה על שכנה שלהן, נערה בת 14, כנראה כי התלבשה "באופן לא צנוע". הנערה נכוותה בפניה, בבטנה וברגליה, ונזקקה לטיפול רפואי. האיש זורק לעברן את הבקבוק ונעלם.

מה לבשתן באותו היום?
"אני זוכרת שהיינו צנועות מאוד", עונה אחת הצעירות. שנתיים חלפו, והיא עדיין נסערת. "אולי החצאית שלי היתה קצרה מדי לטעמו. אבל קצרה זה אומר שהחצאית מגיעה לי לכל היותר קצת מעל הברכיים. שתינו שומרות על צניעות, אנחנו דתיות. בסך הכל צעדנו כמה מאות מטרים מהתחנה הביתה. אחרי האירוע היינו מבוהלות, פחדנו ללכת לתחנת המשטרה, אז הזמנו ניידת הביתה והגשנו תלונה. אבל שום דבר לא נעשה".

בשנים האחרונות פועלת בעיר החרדית ביתר עילית חוליית גברים שמטרתם השלטת סדר ברחובות העיר. בראש החוליה עומד ניסים חדד, עובד מטעם העירייה. הוא זה שהאחיות טוענות שרדף אחריהן. בידי "שישבת" שורה של עדויות וטענות על מקרי אלימות ואיומים, שחדד, ולעיתים גם אנשים העובדים עימו, הפעילו לכאורה כלפי צעירים בעיר. פעולותיהם של חדד וצוותו מתמקדות בעיקר בבני נוער, או נכון יותר, בני נוער ש"התקלקלו" - שחורגים מהסטטוס קוו החרדי הקשיח ששורר בביתר עילית. במקרים מסוימים מדובר בבני נוער שעזבו את מסגרות החינוך החרדיות והם מסתובבים ברחובות חסרי מעש, מחפשים אקשן. משיחות שערכנו עם בני נוער רבים בעיר עולה כי מדובר בדרך כלל בצעירים שמעזים לבדוק קצת את הגבולות, שמפגינים חשיבה עצמאית יותר, או שסתם מתבלבלים - כדרכם של בני נוער. בשיחה סגורה הישווה השבוע בכיר בעירייה את הנוער הזה ל"חדרי אשפה".

חדד, בן 37, הוא בעל עבר פלילי. ב?2005 נשפט למאסר של שנתיים וחודש בגין חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח, איומים ותקיפות. לפני מאסרו למד בכולל בביתר עילית והיה בעל עסק להחלפת כספים. לאחר שחרורו מהכלא החל לעבוד עבור עיריית ביתר עילית. פעולותיו אמורות להיות מכוונות כלפי "הנוער הנושר", שאינו חלק ממסגרות החינוך התורניות. לעבודתו שותף גוף ששמו "ועד הקהילות של ביתר עילית", המאגד כמה קהילות חרדיות בעיר ובראשו עומדים היו"ר, הרב יוחנן בלוי, והמנהל, הרב יצחק שמני. ממסמכים פנימיים של הוועד עולה כי יש שיתוף פעולה בינו לבין עיריית ביתר עילית והעומד בראשה, הרב מאיר רובינשטיין, "שלא חוסך כל מאמץ כדי לייעל ולפתח את מערך השטח, הפועל בדרכי נועם מחד ובנחישות מאידך לשמירה על צביון העיר", לשון המסמכים.

המסמכים מפרטים את הפעילויות הנעשות בשם ועד הקהילות: חדד ממונה על טיפול ב"מפגעים רוחניים" בעיר, ובפרט על טיפול ב"נוער בעייתי". הוא בונה מאגר מודיעיני מקיף על הנערים והנערות האלה ועל בני משפחותיהם, המיועד לבחינת מידת האיום שהם מהווים על תושבי העיר. העירייה וועד הקהילות מקצים לו משאבים להקמת צוותי סיור ופעולה, והוא זוכה למשרד מאובזר, לשכר, לרכב ולטלפון מטעם העירייה. אדם נוסף, העובד צמוד לחדד - עזרא דבורה - מופעל כמפקח על התחבורה הציבורית, גם זה במימון העירייה. דבורה "מטפל באופן מיידי בכל מפגע פיזי או רוחני המאיים על שלום הנוסעים", כפי שמוגדר במסמכי ועד הקהילות. ה"מפגעים" הם אי הפרדה בין נשים לגברים, חוסר צניעות, ניבולי פה ו"שמיעת מוסיקה קלוקלת". חשוב לציין כי הפרדה בין גברים לנשים בתחבורה הציבורית בישראל נאסרה על פי החלטת בג"ץ, ובהתאם לכך, גם על פי מדיניות משרד התחבורה.

"הלכתי עם אשתי בערב שבת ברחוב, לפני שהתחתנו, וחדד איים עלי: 'אתה לא יכול ללכת איתה ככה, תמשיך ללכת ככה, יש לי אנשים שיטפלו בך ויורידו אותך'", מספר ש', לשעבר תושב ביתר.

"רק הלכנו יחד. בלי שום מגע, ולא היה אף אחד אפילו שראה את זה. כבר שנים הבן אדם משתולל ואף אחד לא עושה עם זה כלום. ישבתי עם אשתי באוטובוס והוא עלה עם עזרא דבורה ואמר: 'אתה לא יכול לשבת איתה'. ירדתי בתחנה והוא עקב אחרינו, תפס אותי, לקח אותי הצידה ואיים עלי שזו הפעם האחרונה שזה קורה.

"אנחנו עדיין דתיים מאוד אבל עזבנו את ביתר, לא יכולנו לחיות ככה. הרבה פעמים שמעתי את חדד מתפאר בזה שהוא ישב בכלא. העבר שלו הוא הנשק שלו. המשפחות שלנו עדיין חיות בביתר, אז אסור שיידעו שדיברנו".

אדם המסייע לנערים שנזרקו מביתם מסביר: "נערים שלא רוצים להיות דתיים - מטפלים בהם. כל העניין בביתר זה אשכנזים נגד ספרדים. אם אשכנזי יירד מהדת, לא ירביצו לו. ספרדי מקבל פה יחס אחר. הם נטפלים לחלשים, זה הסיפור".

"תוצאות העבודה המאומצת ניכרות היטב בשטח", מכריזים מסמכי ועד הקהילות. "כמעט לא נרשמות התנכלויות והצקות לאנשים תמימים, ומפגעים רוחניים צומצמו במידה ניכרת. גם הקיימים מטופלים במהירות ובנחישות. מועדים וזמנים קדושים, שבעבר לא היה אפשר ללכת בהם בביטחה - למשל פורים, ל"ג בעומר, ליל שבועות וכמעט כל ליל שבת - נהפכו לטובה עם החזרת הגה השליטה ברשות הרבים לידי החרדים לדבר השם ושלוחיהם הנאמנים, שהשיבו את הביטחון הפיזי והרוחני לרחובות העיר ולתושביה".

חדד מגדיר את מטרתו כ"שליטה מוחלטת ברחובות העיר". מעבר לשיתוף פעולה עם העירייה ועם מחלקת הביטחון בה, מפרט חדד במסמכים פנימיים כי במועדים המוגדרים כבעייתיים, שבהם מציפים התושבים את הרחובות - למשל חג פורים - הוא חובר לכוחות המשטרה ומשליט איתם סדר בעיר.
לפני ארבעה חודשים קרו שני מקרים בליל שבת אחד, שהציפו שוב את הזעם והביקורת כלפי חדד. נערה בת 17 טיילה עם אחותה בת ה?15 באחד הרחובות הראשיים של ביתר. "ניסים חדד ואדם נוסף התחילו ללכת אחרינו, לדבר ביניהם על הבגדים שלי ולהגיד שאני זונה", היא מספרת. "אמרנו לעצמנו, נעשה אחורה פנה ונחזור הביתה. אז הוא ניגש אלינו ואמר: 'זאת הפעם האחרונה שאני אומר לכן - אתן לא הולכות ככה יותר בעיר הזאת'. לא התייחסנו, אמרנו, לא נחלל את השבת. כשהוא ראה שאנחנו לא מתייחסות הוא התקרב אלי ונתן לי סטירה. הייתי המומה מזה, הפנים שלי עפו הצידה. אחר כך הוא איים גם על אחותי - 'חכי חכי, בפעם הבאה זו תהיי את. אני ארדוף אותך ואני אמצא אותך'".

מה לבשת?
"לבשתי שמלה עד הברך אבל ראו לי את הכתפיים, וזאת כנראה היתה הבעיה. זה היה בחופש הגדול, היה חם.
"אחותי לבשה לבוש מאוד צנוע, היא דתייה, אני כבר פחות. ניסים איים עלי כבר בעבר שהוא יתפוס אותנו ונקבל מכות. הוא מאיים על בנות שלא מתלבשות מספיק צנוע לדעתו".
אמן של הנערות מספרת שעוד קודם, "כשהיה רואה את הילדות מטיילות עם הכלב בלילה, הוא התחיל לרדוף אותן, ממש לחפש אותן. כמה פעמים הוא רדף אחריהן וקילל אותן, והן היו צריכות להתחבא בכניסות של בתים. כמה פעמים הוא איים שיכה אותן אם יסתובבו בלילה עם הכלב, ואז הגיע אלי הביתה. כשהבנתי שהוא מאיים עליהן ביררתי עליו וכשהוא הגיע אלי הודעתי לו חד?משמעית שלא יתעסק איתנו, כי אני לא מאותן משפחות שתוקפים את הילדים שלהן והן שותקות מפחד. לאחר התקיפה ציידתי את הבנות שלי בגז מדמיע, ומאז כשהוא רואה אותן, נראה שהוא עוצר את עצמו, אולי גם כיוון שהגשנו תלונה למשטרה. בינתיים לא קרה כלום עם התלונה".
משפחתן של הנערות דתית, אך מבין שבעת הילדים, הנערה שהוכתה ואחיה הגדול, שהתגייס לצבא, אינם דתיים. "אני מאפשרת לילדים לעשות את הבחירות שלהם", מסבירה האם. "שניים בחרו שלא לחיות חיים דתיים, וכנראה בעיר הזאת אין מקום לילדים כאלה. קיים פה חוסר סובלנות מוחלט לכל מי שלא עומד בתו התקן החרדי, ואנחנו כנראה משפחה חושבת ועצמאית מדי".

בלילה שבו טוענת הנערה שהוכתה, טוענים גם שני אחים בני 18 ו?19 כי זכו ליחס דומה. "יום לפני התקיפה שיחקנו כדורגל במגרש של הנוער", מספר אחד מהם. "חדד עשה שם מכירה של בגדים, אז הוא אמר לנו לא לשחק בגלל המכירה. התווכחנו איתו, אבל ירדנו מהמגרש. ביום שישי בערב ישבתי בכיכר עם אחי הקטן. ניסים בא ואמר לאחי: 'אתה לא מתקרב יותר למגרש'. אמרנו לו, 'למה, זה המגרש של אבא שלך?' הם התחילו להתווכח, וניסים בא והתחיל לתת לאחי כאפות, לרדוף אחריו, אגרופים. אני ניסיתי להתערב מאחור, וגם אני קיבלתי מכות. אחי הצליח לברוח למטה לרחוב הראשי. אני רצתי והחלקתי על הרצפה, ואז הגיע אחד האנשים שעובדים עם ניסים ופוצץ אותי במכות: אגרופים לפנים, בעיטות לצלעות. באותו לילה הייתי בבית החולים שערי צדק".

למחרת הגישו האחים תלונה במשטרה. "החוקרים אמרו לנו: 'אין מה לעשות עם ניסים חדד, יש לו גיבוי'", טוען אחד מהם. "חדד טען שאני הרבצתי לו. אם היית רואה אותי באותו היום, היית רואה שכולי מלא דם. והוא אומר שאני תקפתי אותו והוא הגן על עצמו". אחיהם הגדול של השניים מספר: "חדד הגיש מייד תלונה נגד האחים שלי בטענה שהם אלה שתקפו אותו, והוצא לכולם צו הרחקה זה מזה".

האח פנה בתלונה גם למחלקת חקירות שוטרים (מח"ש), בטענה כי יש מצבור גדול של תלונות נגד חדד שאינן מטופלות. "חדד הוזמן לחקירות, ובאורח פלא שום תיק לא התקדם בינתיים מעבר לחקירה בלבד. במקרה שלנו, חדד הגיע למשטרת גוש עציון כשהוא מלווה בראש העיר, הרב רובינשטיין. אולי זאת הסיבה לאוזלת היד? שהוא מגיע לחקירות זחוח, מלווה על ידי ראש העיר?"

לאחר שני המקרים האלה הוקמה בפייסבוק קבוצה ששמה "סוף לאלימות בביתר (ולניסים חדד)". בדפי הקבוצה קראו החברים בה לארגן הפגנה ולפעול להפסקת פעילותו של חדד. ההתעוררות היתה חריגה ביותר; במשך שנים חששו בני הנוער ומשפחותיהם להתלונן, מאחר שהדבר עלול להתפרש כ"חילול השם" וכהטלת כתם על הציבור הדתי.

לאחרונה, בד בבד עם הכנת כתבה זו וייתכן שבעטייה, פורסמו בביתר עילית מודעות תמיכה בחדד מטעם קהילות האשכנזים בעיר, שקראו: "ה' עמך גיבור החיל" וביקשו "להכיר טובה לבן עירנו היקר והחשוב, העומד על משמר עירנו". בין היתר נכתב במודעות: "הרב ניסים חדד פועל לשם שמיים ומוסר נפשו למען קדושת עירנו ועומד בכל עת ועת על המשמר, והכל באופן חוקי ומסודר... פועל בתמיכת והוראות הרבנים הגאונים חברי הבד"ץ שליט"א". בני העיר נקראו "לסייע בידו (של חדד) ככל האפשר, אם במעשה ואם בדברי חיזוק, כי קשה היא מלאכת הקודש מאוד מאוד".

בכתב האישום שהוגש נגד חדד בשנת 2005 מתוארים מעשים המעלים תמיהות באשר להעסקתו כרכז נוער בעירייה. אדם אחד הוכה על ידו "בכל חלקי גופו, כשהוא בועט בו ומטיח אגרופים בפניו, בבטנו, בראשו ובצלעותיו", בעוד קורבנו צועק ומתחנן שיחדל. חדד איים עליו שיחטוף את אחיו הקטן, וכן "נטל סכין יפנית, אחז בידו האחת בראשו של אותו אדם, ובידו השנייה קירב את להב הסכין אל פניו" ואיים עליו למסור לו את מקום הימצאו של אדם אחר, שחדד טען כי היה חייב לו כסף. בהמשך קירב מברג אל פניו של האיש ואיים עליו כי ינעץ את המברג בעינו אם לא יספר לו היכן אותו אדם, וש"ייקח אותו לשדה כשהוא עטוף בניילונים ועם פלסטרים על הפה, ושם הוא יודה ויספר הכל".

חדד הגיע אל ה"חייב". הוא הכניס אותו בכוח לרכב, ובמהלך הנסיעה שלף שוב סכין, איים על האיש כי "יקלף לו קליפות מהצוואר", נתן לו אגרוף בפניו ואמר לו שאם לא ישתוק, "כל האוטו יתלכלך בדם". חדד הוציא מכיסו מברג והזהיר אותו שאם לא יאמר "כן" על כל מה שאומרים לו, ינעץ לו את המברג בגב ובישבן "וידחפו לו מקלות בישבן וכל השכונה תאנוס אותו, עם כל המחלות". בהמשך הושלך האיש לדירה, שבה איים עליו חדד כי תיכף יגיעו "אנשים שישחטו אותו". כשהאדם החל צורח "נטל (חדד) אלת עץ בידיו והחל להכות אותו ברגליו, בבטנו ובידיו".

אלה מקצת העובדות המזעזעות שפורטו בכתב האישום. שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור, שדנה בערעורו של חדד על מעצרו עד תום ההליכים, הצביעה על מסוכנותו הרבה: "המעשים שנעשו - מחרידים הם... (חדד) לא בחל באמצעים כדי להשיב את כספו ולא ירא מלעשות דין לעצמו, (והוא) מסוכן לאו דווקא למתלוננים עצמם, אלא לציבור".
גורם בעיריית ביתר עילית הסביר השבוע כי "אם חדד מצליח לשמור על שקט תעשייתי, כך שלא תיפגע איכות החיים של התושבים, אז לכולם נוח - למשטרה, לעירייה, למשפחות. לכולם זה נוח".

גם אם זה נעשה תוך כדי שימוש באלימות?
"אני חושב שצריך להיות טיפש כדי לומר לחדד שהוא יכול להשתמש באלימות כלפי הנוער. עכשיו תשאלי אותי אם יש טיפשים פה? את יכולה להבין לבד מה התשובה. באופן פורמלי הוא אמור להפעיל מועדון לנוער. יש פעילויות, יש מקלות ויש גזרים".

למה דווקא הוא קיבל את התפקיד החינוכי?
"אולי כי חשבו שהוא מתאים. הוא בעל תשובה, הוא מכיר את הנוער".

הוא אסיר משוחרר.
"באמת? טוב, את יודעת מה יענו לך על זה, שבכל מרכז גמילה מסמים יש נרקומנים לשעבר. בביתר יש גם נוער עברייני, וכנראה חדד יודע לדבר בשפה שלהם".

פעולותיו של חדד כוללות בין היתר טיפול במקרים שבהם נשים יהודיות נמצאות בקשר עם בחורים ערבים, העברת מידע למשטרה על גניבות ופריצות, מניעת "תערובות" בין בנים לבנות ברחובות העיר, השתקת רכבים שמהם נשמעת מוסיקה בווליום גבוה ומשפחות המגדלות כלבים ומוציאות אותם לטיול ברחובות העיר. מאידך, לדברי העירייה, חדד אוסף אל ביתו נערים שנזרקו מבתיהם ומסייע להם בדרכים שונות.

אחת התופעות הבולטות שבהן מטפלים חדד ואנשיו היא ערבוב בין נערים לנערות ברחוב. בחור צעיר בעיר מספר כי לפני כשנה הותקף על ידי חדד ושלושה אנשים נוספים - בגלל שהסתובב עם בחורה. "היתה לידי בחורה. לא נגעתי בה. הלכתי לידה כמו שאת הולכת עם חברה שלך. פתאום הם הקיפו אותי. אמרו לי שירצחו אותי אם אמשיך להסתובב איתה, ואחד מהם נתן לי סטירה. מה זה סטירה, אחר כך היתה לי בעיה לשמוע באוזן. רציתי להחזיר להם, רציתי להתלונן, אבל השוטר אמר לי: 'לא כדאי לך להגיש תלונה, הם אמרו שאתה איימת לרצוח אותם'. הם מתוחכמים, הם לא פראיירים. אז העדפתי לא להסתובב שם יותר ולא להתעסק איתם".

מה הם אמרו לך?
"אמרו לי, 'אם תמשיך להסתובב פה, נבוא אליך עד המיטה, ואם נצטרך, נהרוג אותך. נחכה לך מתחת לבית, נרדוף אותך כל החיים, איפה שלא תהיה'".

הצעיר מספר כי כבר אינו חרדי. "שיניתי את אורח החיים שלי והתגייסתי לצה"ל, ולמזלי הם מכירים בי כחייל בודד. ניסו להעיף אותי מהעיר בכל דרך. איימו עלי שיסלקו את האחים שלי מבתי הספר. המשפחה שלי עדיין גרה בביתר, הם כולם דתיים, ואני גר בדירה שכורה. אני רוצה לחיות עם המשפחה שלי, אבל המציאות הזאת מאלצת אותי לא להיות איתם. אני לא רוצה לפגוע בהם, ולכן בקושי מגיע לבקר אותם".

מי איים?
"אלה טלפונים אנונימיים. איימו שוועדת האיכלוס תעיף את האחים שלי מבתי הספר. ניסו לגרום לסכסוכים בתוך המשפחה שלי. סיפרו שאני מרים חצאיות לילדות קטנות ברחוב. קטעים מאוד לא יפים. אתה לא רוצה שיעשו דברים כאלה למשפחה שלך ולא רוצה להסתובב ברחוב בפחד שתקבל מכות. אז אני רק בא מדי פעם לאמא שלי, אוכל קצת את האוכל שלה, ועוזב".
צעיר אחר מספר: "ישבתי עם האחיות שלי על ספסל בפארק. בא חדד ושאל: 'אתם אחים ואחיות?' אני אמרתי 'כן', ואחותי אמרה 'לא, ומה אכפת לך, תלך מפה'. הוא אמר לי: 'אני ראש משמרת הצניעות, ופה בביתר עילית בנים ובנות לא יושבים יחד. אני יכול לרסק אותך לחתיכות'. קמנו והלכנו משם, והוא המשיך ללכת אחרינו. הוא תפס אותי ביד והתחיל לדחוף אותי בכוח. דחפנו אותו בחזרה, והוא המשיך לעקוב אחרינו עד הבית".

התלוננתם במשטרה?
"כן, אבל התיק נסגר. העדות שלו היתה מופרכת. הוא טען שעשינו פרובוקציות, שהתחבקנו. אבל באמת, זאת אחותי, בן אדם. יש גבול עד כמה הדברים יכולים להיות מופרכים. אנחנו חוששים לעשות הרבה רעש, כולנו חיים בביתר. זה יפגע בנו מאוד קשה".

"חשוב לי שאנשים יידעו שמה שקורה כאן אינו רצון ה'", אומרת אמה של הנערה בת ה?17 שהותקפה, "אני לא נביאה ולא תלמיד חכם, אני בסך הכל אמא שאוהבת את הילדים שלה ואוהבת את ה'. וה' הוא טוב, תכלית הטוב, וזו עוולה שבשמו יש כאלה שמפרשים את התורה באופן מעוות, כרצונם. לא ייתכן שנערים ונערות בביתר עילית לא יחוו את הנעורים שלהם כמו אחיהם בערים אחרות. לא ייתכן שבשלהי שנת 2011 יחווה הנוער כאן חוויות ששייכות למשטרים אפלים. טליבאן זה לא כאן. אני יצאתי למלחמה על החירות של הילדים שלי. יצאתי למלחמה על הזכות המולדת שלהם לחוות את נעוריהם כאנשים חופשיים".