זו לא תופעה, זו עובדה: נשים אינן מתקבלות בצה"ל בעין יפה. ניתן לקרוא לכך "הדרה" וניתן לספר על טקסים שבהן זמרות הובכו כאשר קהל הגברים ברח מפני שירתן. אך הכל חוזר לאותה הנקודה, שבה צה"ל נוקט עמדה ברורה, ומעדיף את חייליו על פני חיילותיו. כבר עשרות שנים שהצבא אינו יודע להתמודד עם הנשים שנכפה עליו לגייס, וכבר עשרות שנים שהנשים שנכפה עליהן להתגייס לשורותיו אינן יודעות כיצד להתמודד עמו. זה לא סוד: בצה"ל, כגוף שמקדם ערכים אלימים ושוביניסטיים (כי זה תפקידו כחוק) אין מקום לנשים, באותה מידה שאין בו מקום לקבוצות אחרות שהוא שולל את קיומן באופן כזה או אחר, כמו נשים חרדיות וערביות, פציפיסטים, ובעצם - מי לא. הפטור מהשירות ניתן לכל מי שמבקש אותו, בין אם בכפוף לחוק ובין אם לפי בקשה מיוחדת.
אך צה"ל אינו אשם. הוא קורבן של ניסיון נואל מצד פוליטיקאים ומדינאים, לכפות על מפקדיו תשתית של "שילוב ראוי" עוד ביטוי יפה למציאות מכוערת. מצב זה גרם בעיקר סבל, הן לגברים והן לנשים שחיות בצלמו. חרף מספרן העצום בשורותיו, הנשים מהוות מעמסה על הצבא, שבנוי ברובו להתמודדות עם חיילים גברים. הן מופנות לתפקידים עורפיים וזניחים, ומעבירות ימים שלמים בחוסר מעש ובשעמום.
מי שמתעקשת ללכת למבחנים מפרכים ולהתמיין למסלולים שרוב הבנים מגויסים אליהם בכפיה, מצליחה להגיע, במקרה הטוב, לגדוד נידח. אחרות "עושות היסטוריה" ומגיעות, אולי, למסלול יוקרתי, מבודדות בין עשרות גברים. רמת האימונים מונמכת עבורן, הן נתונות להצקות ומאולצות לשרת חודשים רבים בקבע בשכר חובה. ולשם מה? לשם ההיסטוריה, כבר אמרנו.
זה את או הוא
קל להגיד שבלי נשים, יקרוס הצבא ויפשוט רגל. והנה, כלה ונחרצה על כולנו, כי מה יישאר מצה"ל אם תבוא המלחמה הגדולה ההיא, השורות תצטמצמנה ולא יהיו מי שישארו מאחור לטפל בגברים הפצועים (שהרי זו מטרתן המוגדרת של הנשים בצבא). אך למעשה, שילובן של הנשים בצבא מעולם לא היווה מטרה מוגדרת, אלא יותר ירי חגיגי, וניסיון לכוון את הרובה אחרי שכבר התקרר.
ניתן היה לחשוב שהצבא ישנה את פניו מאז שהוגדר ככור היתוך, שבאמצעותו כולנו מתחברים זה עם זה, וניתן היה לחשוב שהצבא יחבר בין נשים לגברים ובין נשים לנשים אחרות. אך לא קצינות ח"ן ולא יועצות הרמטכ"ל לענייני נשים הצליחו לקעקע את התפיסה בקרב מפקדי הצבא, לפיה המתגייסת צריכה בעיקר להכין קפה, לתייק היטב ולשמור על גזרתה; כל היתר שירה, התגייסות לקרבי, קבלת זכויות וכו' - הוא בבחינת בונוס, שעדיף שתעשה החיילת בשעות הפנאי שלה, ועדיף שלא בבית ספרנו, ועדיף שבכלל לא, כי הצבא הוא מקום לגברים קשוחים, ואם לא הבינה זאת, תוכל לבקש העברה לבסיס קל"ב.
מי שיודעת מה טוב עבורה, עדיף שתשקול היטב את צעדיה בגיל 18, ותדיר עצמה מהגוף שלא יספק לה כל תעסוקה, ומנגד יתלונן על מחסור בתקציבו ועל אבטלה סמויה של חיילים; מהגוף שלנצח יהיה מודאג מ"הדרת נשים", אך לא יעשה כל דבר בעניין; מהגוף שמעולם לא ירצה אותה, ושהוא, כמוה, יסתדר הרבה יותר טוב בעצמו.