מה לא מספרים לנו על הבחירות במצרים

לפי נתוני הבחירות במצרים, האחים המוסלמים זכו ב-37 אחוזים מהקולות בסיבוב הראשון של ההצבעה במצרים, והסלאפים, אשר מבקשים להחיל אורח חיים איסלאמי קיצוני יותר, קיבלו 24 אחוזים. ביחד יש לאיסלאמיסטים 61 אחוזים מהקולות. אין ספק כי אם מסתכלים רק שנה אחת לאחור - זו תוצאה מדהימה. האם האיסלאם בדרכו להשתלט על מצרים? השאלה היא אם התוצאות מדויקות או מבוימות. כמו שאיש לא התייחס ברצינות לימים שבהם המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות זכתה ל-99 אחוזים מהקולות, עלינו להטיל ספק גם בתוצאת הבחירות במצרים. המשחק שם הרבה יותר מתוחכם, אבל זה עדיין משחק.

אין לשכוח כי אנואר סאדאת, חוסני מובארק, ועכשיו מוחמד טנטאווי, יודעים לשחק באיום האיסלאמי כדי לזכות בתמיכה מערבית. כך, לדוגמה, כאשר ג'ורג' בוש לחץ על מובארק לאפשר השתתפות פוליטית רחבה יותר, מובארק השיב לו כי הוא חושש מכך ש-88 חברי האחים המוסלמים ייבחרו לפרלמנט, ובכך שיגר לוושינגטון מסר ולפיו דמוקרטיה פירושה השתלטות איסלאמיסטית. אין להתעלם מכך שגם כיום טנטאווי הזקן והמועצה הצבאית העליונה של הכוחות המזוינים במצרים עדיין משחקים את המשחק הזה. הנקודה הזו בולטת במצרים משום שריבוי המצביעים למפלגה הסלאפית מעורר חשד.

לפי דו"חות מסווגים, הצבא סייע לסבסד התארגנויות מסוימות של האחים המוסלמים ושל המפלגה הסלאפית בתמורה לשיתוף פעולה. ההגיון ברור: כך המועצה יכולה להכיל את האיסלאמיסטים מצד אחד, ומצד שני להפחיד את המערב שהם עלולים להשתלט על מצרים. זה משחק מוכר. גם נשיא תימן ויו"ר הרשות הפלשתינית מיטיבים לשחק את המשחק הכפול הזה. הם מתיימרים להיות אנטי-איסלאמים ומתונים בעיני בעלות הברית המערביות, ומשתפים פעולה עם האיסלאמיסטים בתוך ארצם כדי לשלוט בהם ולשמר את כוחם. אפילו עריצים כמו אסד בסוריה וקדאפי בלוב טענו כי ארצם תיפול בידי תנועות איסלאמיות קיצוניות, בשעה שהם שיתפו איתן פעולה בפועל.

ונשאלת השאלה, מה על המערב ועל ארצות הברית לעשות לנוכח המשחק המצרי? ראשית, נכון שאם האיסלאמיסטים ישלטו בפרלמנט הם יכולים להעביר במדינה חוקי שריעה, אבל יש לזכור כי הצבא עדיין יכול להחליט להפחית את שיעורם בפרלמנט, משום שהוא שולט בארגון סבבי העתיד של ההצבעה. לכן על המערב לתמוך באופן עקרוני בקידום דמוקרטיה אמיתית ובבניית חברה אזרחית, שתאפשר גם למיליוני המתונים במצרים להביע את דעתם. על המערב להפסיק את כל הסיוע הכלכלי לקהיר עד שהצבא לא יאפשר לכל הזרמים במצרים להתבטא באמת - וזה כולל מוסלמים, חילונים, ליברלים וכן את הקופטים.

ודבר אחרון: עלינו להתייחס לאחים המוסלמים ולסלאפים כאויבים מסוכנים באותה מידה, בלי ליפול למלכודת שמנסה להבחין בין מוסלמים קיצונים פחות או יותר לכאורה.

הכותב הוא פרופ' למזרח תיכון, נשיא פורום המזרח התיכון במכון הובר