דז'ה וו. נדמה שכל זה כבר קרה. ראש עיריית ירושלים, העומד מימינו של ראש הממשלה, דוחק בו לעשות מעשה בעיר הרגישה כל כך, באגן הקדוש. כשהאחריות תיפול על ראש הממשלה, את המחיר נשלם כולנו, וראש העיר ייצא נקי מכל אשמה. הפעם מדובר במעלה המוגרבים, אותו מעבר מרחבת הכותל אל הר הבית, המעבר היחיד המותר ללא-מוסלמים, שבו משתמשים יהודים לא דתיים (על הדתיים אוסרים רבניהם לדרוך על הר הבית לפני שיהיה אפשר לטהרם באפרה של הפרה האדומה), תיירים וכוחות הביטחון.
המעבר נהרס לפני שבע שנים, נבנה מחדש באופן זמני, ועלול עכשיו להתמוטט. ניר ברקת לוחץ להקמת מעבר חדש, ונימוקיו עימו. מהנדס העיר משתמש בסמכותו לאסור את השימוש במעבר בשל סכנת התמוטטותו, וראש הממשלה נמצא - כתמיד - בלחץ בין העולם המוסלמי שאינו מוכן שישראל תזיז אבן בעיר העתיקה, בצדק או שלא בצדק, לבין ראש עיריית ירושלים המאיים כי המעבר יקרוס, וכי יתרחש כאן, חלילה, אסון הכרמל בשנית.
השאלה אינה אם ראש העיר צודק. הוא בוודאי יכול להעלות נימוקים הגיוניים בכל דיון. השאלה היא אם נתניהו יהיה מוכן לקבל את האחריות להתפרצות אנטי-ישראלית בעולם המוסלמי עקב החלפת הגשר. נתניהו עשה טעות קשה כשנשמע להמלצת ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, ופתח, ב-24 בספטמבר 1996, את מנהרת הכותל בהתעלמות מההתנגדות הפלשתינית. במהומות שהתחילו למחרת נהרגו 14 חיילים ו-69 פלשתינים. רק פיסגה עם ערפאת בבית הלבן של קלינטון הרגיעה את הרוחות.
אני מניח שנתניהו זוכר היטב את האירוע. מוטב כי יימנע מן המהדורה השנייה. אני יודע: מעלה המוגרבים מוביל לשער היחיד בהר הבית שנועד ללא-מוסלמים, וגם כוחות הביטחון שלנו עולים בו. אני יודע: זהו גשר עץ רעוע שנבנה לאחר התמוטטות סוללת העפר שקרסה בחורף 2004. אני מסכים: השמועות המופצות כי מדובר במזימה לפגוע במסגדים שעל הר הבית הן שקר. אני מודע לקביעת בית המשפט המחוזי בירושלים באשר להיותו של הגשר הנוכחי רעוע וראוי להחלפה. אני גם יודע על השיחות עם ירדן ועל הניסיון שלא עלה יפה לשכנע את ממשלתה לתת יד להחלפת הגשר.
אך כל זה באמת לא כל כך חשוב. כשהאווירה המדינית קשה כפי שהיא, כשאין בישראל שגריר ירדני זה שנה וחצי, כשהמצב במצרים שביר כפי שהוא, וכשהתרחש מה שהתרחש בשגרירותנו בקהיר, צריך חוסר אחריות מנהיגותי כדי להצית את האווירה במעשה הקשור בהר הבית. כדי להקים את הגשר החדש יש ליצור אווירה מדינית אחרת, ליזום מהלכים מדיניים מול הפלשתינים, לחדש את הדיאלוג מול ירדן, להפסיק את גל הבנייה בהתנחלויות, ולהבין כי משהו קורה מסביבנו. באווירה אחרת אפשר לעשות את המעשים שיש להם הצדקה, ואשר הצדקתם אינה מספיקה כדי לבצעם באווירה הנוכחית.