תנועת מלקחיים לחיסול חופש הביטוי

לנוכח מתקפת החוקים על חופש הביטוי, ליאור להב סבור, כי לא ניתן לראות במנותק את הצעת חוק הטוקבקיסטים מהצעת החוק שנועדה להגדיל באופן ממשי את תקרת הפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע

ליאור להב

אנשי ציבור חשופים באופן מתמיד לביקורת. באורח טבעי הם מבקשים לצמצם את היקפה של הביקורת ולשלוט בה. רשת האינטרנט, הזירה הציבורית מכולן, מציבה איום של ממש על ניסיונם של אנשי הציבור לשלוט ולווסת את הביקורת על פעילותם.

אם בעבר היה אדם נזקק לקבל במה בכלי תקשורת מסורתי כעיתון, טלוויזיה או ספר, כדי להביא את ביקורתו באופן יעיל לכלל הציבור, היום די במחשב וחיבור לרשת כדי להפיץ דברי ביקורת באופן אפקטיבי. אנשי ציבור, חלקם מחוקקים, נזעקים זו עת ארוכה להשתיק את דברי הביקורת העולים ברשת האינטרנט על ידי מי שמכונה טוקבקיסטים. הצעת החוק האחרונה בעניין זה הינה ניסיון נוסף להפעיל מנגנון מצנן לפיו יתאפשר לקבל מידע על זהות הטוקבקיסט ובאמצעותו להגיש נגדו תביעת לשון הרע, מקום שבהעדר פרטיו לא ניתן כמובן לעשות כן.

ואולם, את הצעת החוק בעניין חוק הטוקבקיסטים לא ניתן לראות במנותק מהצעת החוק שנועדה להגדיל באופן ממשי את תקרת הפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, שיכולה להגיע לפי ההצעה עד למליון וחצי שקלים.

"הייד פארק וירטואלי"

אנשי הציבור, כך נראה, אינם מוכנים יותר להסכין עם קיומה של הרשת, שהוגדרה היטב על ידי בית המשפט בעניין פלונית נ' בזק בינלאומי כ"זירה טבעית להתפתחות שיח מבוזר, המאפשר למשתתפים רבים להתבטא באופן עצמאי וישיר במעין "הייד פארק" וירטואלי" ובפרשה הידועה של רמי מור הוגדרה על ידי בית המשפט העליון כ"כיכר העיר החדשה שכולם שותפים לה". הצעת החוק לגילוי זהותם של הטוקבקיסטים נועדה לפזר את ההתקהלות בכיכר העיר, באמצעים אלימים, שהרי בריונות חקיקתית איננה מאיימת פחות מבריונות פיזית, ולרוב השפעתה רעה הרבה יותר.

תנועת מלקחיים זו של המחוקק, הינה תנועה מסוכנת מאוד. היא מתעלמת במפגיע מכך שמשקלה של הביקורת המועלית על ידי טוקבקיסטים נמוך מאוד ואין דינה של צעקה וירטואלית כדינה של כתבת תחקיר, שעורכיה מחויבים בביצוע בדיקות רציניות ומקיפות והשפעתה על הציבור גדולה עד מאוד.

אנשי הציבור מבקשים ליטול כלי חוקי – חוק איסור לשון הרע, שנועד במקור לריסונם של גופי תקשורת - להוסיף לו משקל על ידי הגדלת תקרת הפיצוי שניתן לקבל על פיו, ללא הוכחת כל נזק, ולהלום בפטיש כבד זה בראשם של כל אלו שיעלו לרגע קט על במה וירטואלית בהייד פארק בלתי מוחשי זה ויצעקו דברי ביקורת לחלל הרשת. לשם כך הם מבקשים להביא לחשיפתם בחוק הטוקבקיסטים, להטיל עליהם מורא ולבסוף להרחיקם מהמקלדת לצמיתות.

שילוב חוק הטוקבקיסטים המוצע עם שינוי חוק לשון הרע המוצע הינם, לפיכך, איום של ממש על עיקרון חופש הביטוי, שהינו ללא ספק אחד מן הסממנים הבולטים המבחינים בין משטר דמוקרטי לבין משטר שאיננו כזה. איתרע מזלו של המחוקק, שמערכת הבלמים והאיזונים, עליה מושתתת החברה הדמוקרטית, מציבה בפניו את המאזן הגדול מכל – בית המשפט. אכן, דומה ששוב יאלץ בית המשפט לשמש מגן לאזרחים בפני ניסיונם של נבחריו לפעול בסביבה נטולת ביקורת ומכאן שנטולת אף אחריות. בטרם ייסתמו פיות הציבור, אולי הוא חייב עתה לקיים את הפגנת המיליון שלו דווקא בכיכר הווירטואלית.

עו"ד ליאור להב, מומחה בדיני קניין רוחני ממשרד עו"ד כצנלסון- להב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully