בית המשפט המחוזי בחיפה הורה למדינה לפצות את עזבונה של סומיה זידאן, פלסטינית שנהרגה מירי בשוגג של חיילי צה"ל לעבר רכבה, בסכום של 620,000 שקלים שיחולק בין היורשים. בנוסף, תפוצה אמה בסכום של 120,000 שקלים, וכן יקבלו התובעים את שכר הוצאות המשפט בסך כולל של 175,000 שקלים.
זידאן, בת 56 במותה, נהרגה בתאריך 17.5.2002 בסמוך לכפר שוויקה שבשומרון כתוצאה מירי שבוצע על ידי חיילי צה"ל לעבר מכונית פרטית בה נסעה יחד עם אמה ואחותה לכפר דיר אל-ג'וסון, על מנת לבקר את אחותה המתגוררת באותו הכפר. יצוין כי דיר אל-ג'וסון הינו כפר השוכן מעבר לקו הירוק, באזור המוגדר מבחינה מדינית כ"שטח B" - שטח המצוי בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, אך תחת שליטה ביטחונית של מדינת ישראל.
שיירה שמנתה שלושה כלי רכב צבאיים, נסעה בסמוך לכפר שוויקה ויצרה טור של כלי רכב שהשתרכו אחריה. המכונית הפרטית בה נסעו הנשים נסעה גם היא מאחוריהם, ולטענת האחות שנהגה - בשלב מסוים סימן לה אחד החיילים, שישב בנגמ"ש האחרון, לעקוף את הנגמ"ש מימין. לטענתה, בזמן שעקפה את השיירה מצד ימין, בהתאם לסימן שקיבלה, נורו מספר יריות לעבר המכונית, ואז שמעה כי אחותה צועקת שנפגעה מהירי.
השופט יצחק כהן מצא את עדויות החיילים שהעידו בפניו - אמינות, וציין כי לדבריהם, בתדריך שניתן להם לפני היציאה למשימת הסיור, הופנתה תשומת ליבם לחשש מפני פיגוע באמצעות מכונית תופת. על רקע נסיבות אלה, קבע כי ניתן להבין את תגובתם כאשר ראו את המכונית הפרטית עוקפת את השיירה, בשעה שכלי רכב אחרים השתרכו מאחוריה באיטיות.
עוד קבע השופט כי האירוע כולו נולד כתוצאה משרשרת של טעויות. מנקודת המבט של החיילים, המכונית האזרחית נסעה בצורה חריגה, אך מנקודת המבט של האחות שנהגה במכונית, היא פעלה על פי סימן שניתן לה על ידי אחד החיילים, שככל הנראה לא היה ברור דיו. בעקבות זאת נקלעה לתוך שיירה צבאית - מצב שלא הייתה רגילה לו - והדבר גרם לה לנהוג בצורה שהחשידה את החיילים.
"לנוסעי הרכב לא היו כוונות זדון"
השופט כהן ציין כי מדי יום המדינה מפעילה סמכויות שונות ומבצעת פעולות שונות לטובת כלל אזרחיה. בין היתר, מבצעת המדינה פעולות שנועדו לשמור על הביטחון והסדר בשטחי יהודה ושומרון. חלק מפעולות המדינה באזורים אלה מוגדרות כחלק ממערך "פעולה מלחמתית", כמשמעות הדבר בחוק (חוק הנזיקים האזרחיים [אחריות המדינה], תשי"ב 1952 ג.ג.) ויש שהן "פעולות שיטור".
ככל שמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מ"פעולה מלחמתית", אין המדינה נושאת באחריות לפצות את הנפגע, אך האירוע שאירע במקרה הנדון לא אירע תוך כדי פעולה מלחמתית. את נסיעת השיירה הצבאית יש לראות כפעולת שיטור שלטונית שנעשתה באותה העת. הפעילות השלטונית שנעשתה נועדה לשרת את כל אזרחי המדינה, ובעטיה נגרם, בשוגג, מותה של אזרחית המדינה.
השופט הבהיר כי קשה לקבל שהנפגעת לבדה היא שתישא בתוצאות הקשות ביותר של האירוע. מקום בו אדם קיפח את חייו כתוצאה מפעולת המדינה, שנעשתה לטובת כלל הציבור, ראוי הוא שכלל הציבור, קרי המדינה, יישא בנזק, גם במידה ולא ניתן לומר שהפעולה הייתה רשלנית.
בפסק דינו, ציין השופט מספר מאמרים של מומחים, וכן פסיקה ישראלית במסגרתה, במספר מצומצם של מקרים, קיימת האפשרות של חיוב המדינה בתשלום פיצויים ללא אשם, בגין נזק שנגרם בפעולה שלטונית שנעשתה לטובת הכלל.
השופט כהן סיכם את החלטתו לעניין פסיקת פיצויים ללא אשם בדברים הבאים: "פיצויים ללא אשם, בגין נזק שנגרם מפעולה שביצעה המדינה לטובת הכלל, הם דבר חריג. טבעם של חריגים, שיש לפרשם בצמצום. ככל שהדברים נוגעים למקרה שלפני, יש מקום להפעיל דוקטרינה זאת על רקע העובדה שקופחו חייה של אזרחית המדינה בעקבות הפעלת כלי נשק, דבר אשר טמון בו סיכון מובנה וממשי".
בתוך כך, הוסיף בפסיקתו השופט כהן כי לאור האמור "גם אם אניח את ההנחה הנוחה למדינה, בנוגע לאופן בו פעלו החיילים, הרי שבסופו של דבר ברור, גם אם בדיעבד, שהמכונית לא סיכנה את החיילים". בתוך כך, ציין השופט כי לנוסעי הרכב, והמנוחה בכללם, "לא היו כל כוונות זדון".