השבוע ציינו את כ"ט בנובמבר, יום משמעותי למדינת ישראל, אשר הפיח חיים באמירתו המפורסמת של הרצל: "אם תרצו אין זו אגדה". רגע לאחר שקיבלנו את תוכנית החלוקה, פתחו מדינות ערב (למזלנו) במלחמה כוללת נגד הישות הציונית. הרבה פרקים נכתבו והרבה מלחמות התנהלו מאז ועד היום בינינו לבין המדינות הערביות סביב, ולמרות שני הסכמי השלום שנחתמו עם מצרים ועם ירדן אנו מוקפים היום ביותר ויותר מדינות ערביות, קרובות ורחוקות, העוברות רעידת אדמה המעמידה את יציבות האזור במבחן היסטורי.
משטרים שנראו יציבים קורסים כמגדלי קלפים. נשיא עוצמתי עד לפני פחות משנה כמו מובארק מובל לבית המשפט על אלונקה אל מה שמכנים במצרים "קפצ' אלעדאלה" (כלוב הצדק), שליט עוצמתי לא פחות כמו קדאפי מסיים את חייו על מכסה מנוע של מכונית, בשאר אסד בסוריה נלחם את קרבותיו האחרונים והמלך עבדאללה בירדן נכנס לכוננות ספיגה. הרעידה התחילה אי שם בטוניסיה, שנראית כסיפור ששייך להיסטוריה, על אף שהתרחשה לפני קצת למעלה משנה. טוניסיה הלכה לבחירות, אותן ניצחו ניצחון ברור האחים המוסלמים ש"קצרו" 41% מציבור הבוחרים.
כעת, לפי הסדר הכרונולוגי, עיקר תשומת הלב על מצרים. כל ההערכות מדברות על התחזקות משמעותית מאוד של האחים המוסלמים, והתוצאות הראשוניות המגיעות ממצרים מצביעות על ניצחון סוחף של המפלגות האיסלמיסטיות (האחים המוסלמים ומפלגת א-נור). כבר כעת אפשר לשמוע את אנשי הצבא נעים באי נוחות על כיסאם, מבקשים מהרוב החילוני במצרים לצאת ולהצביע, רגע לפני השתלטות האחים המוסלמים על הפרלמנט ועל ניסוח החוקה החדשה. זה המקום להאיר מעט את עיניכם ולחבר את הפאזל באשר לתנועת האחים המוסלמים, הקשר הישיר לעזה והאסטרטגיה שהם מובילים.
התנועה קיימת פחות ממאה שנה במזרח התיכון אך גיבשה לעצמה אסטרטגיה מאוד ברורה שלפיה אין משמעות למדינות ואין משמעות לגבולות. מטרתם היא אחת - חתירה ליסוד ח'ליפות איסלמית שתתנהל לפי ההלכה האיסלמית (השריעה). הגרסה הסונית למה שקורה באיראן השיעית.
חמאס מברכים על תוצאות הבחירות במצרים
באחרונה נשמעו אפילו אצלנו קולות על הצורך לנהל משא ומתן מול החמאס (בעיקר לאחר שחרור גלעד שליט) ספק אם אותם מציעים מודעים לעובדה שהחמאס מגדיר עצמו ב"אמנת החמאס" (1988) כגוף פלסטיני בתנועה העולמית של האחים המוסלמים, ואת תנועת האחים המוסלמים כתנועה האיסלמית הגדולה ביותר בעת החדשה. עוד קבעו החמאס באמנה זו כי "היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונות הינה בבחינת בגידה בעיקר וארור העושה כן". בסעיף 13 של אותה אמנת חמאס, יוצא האוויר גם לנאיבים ביותר: "יוזמות, ומה שקרוי פתרונות של שלום וועידות בינלאומיות, עומדים בסתירה לעקרונותיה של תנועת ההתנגדות האיסלמית
אין פתרון לשאלת פלסטין אלא בג'יהאד".
האחים המוסלמים במצרים מתואמים מזה זמן עם הנהגת החמאס בעזה והתחזקותם במצרים הינה ללא ספק זריקת עידוד לחמאס בעזה. והיה אם ישתלטו על מצרים, תרחיש שסביר שיקרה בתוך כעשור, יהיה לחמאס תפקיד מרכזי בתפיסת העולם של האחים המוסלמים כנגד ישראל. למצרים עדיין עניין רב בשמירה על הסכם השלום עם ישראל, יחד עם זאת, עזה איננה חלק ממצרים ומבחינת האחרונים פירוז הנשק בסיני על פי הסכם השלום, אינו תופס לגבי עזה.
הרשות הפלסטינית ברמאללה בראשות אבו מאזן אינה שולטת ממילא בעזה ואינה משפיעה כהוא זה על מה שקורה שם לטוב ובדרך כלל לרע ולפיכך, תשתיות הטרור הצבאיות הנבנות ומתעצמות בעזה על ידי החמאס (20,000 לוחמים) והג'יהאד האיסלמי (5,000 לוחמים) יהיו ענייניה הבלעדיים של מדינת ישראל, שלא תוכל בשום פנים ואופן לסבול מציאות מתמשכת של קיומה של ישות טרור צבאית בסדר גודל כזה על מפתן דלתנו.
לא במקרה יוצאת היום מעזה ברכת החמאס על תוצאות הבחירות במצרים. עזה תחת החמאס ועם חסות פרלמנטרית של האחים המוסלמים במצרים עלולה להפוך לגרועה יותר ומאיימת יותר מכפי שהיא בעשור האחרון מול ישראל, ולמעשה תשמש בסיס קדמי להתקפות אידיאולוגיות ובשם השאיפה לח'ליפות איסלמית אחת במזרח התיכון. אם נוסיף לכך את הבחישה והדחיפה האירנית הרי שלישראל לא תהיה ברירה אלא להרוס את תשתיות הטרור הצבאיות בעזה בעיתוי שיהיה נוח מבחינתה, תוך ידיעה כי מהלך שכזה יימשך שנים.
במקביל לתהליך זה, נצטרך ללוות בעניין רב את התחזקות האחים המוסלמים באזורנו ומעורבותם במשטרים החדשים שיוקמו במדינות שסביבנו ואף ברחוקות יותר (עירק ונוספות). ח'ליפות איסלמית נשמעת כמו מושג שלקוח מהאגדות, אבל במזרח התיכון אגדות הופכות למציאות בלוחות זמנים קצרים מאוד. האגדה האחרונה שהפכה כזו, היא לא אחרת מאשר מדינת ישראל.