אל תשאלו מה קורה בדרום אפריקה

אל תשאלו מה קורה בדרום אפריקה. התקוות לפני 20 שנה היו גדולות. נלסון מנדלה שוחרר מהכלא על ידי הנשיא דה קלרק, והבחירות הראשונות שבהן ניתנה זכות בחירה לשחורים התקיימו ב-1994, והסתיימו בניצחון סוחף של ה-ANC, שרק זמן קצר קודם לכן היתה בלתי חוקית. מנדלה הפך נשיא, ואילו שותפו לקבלת פרס נובל שנה קודם לכן, קודמו בתפקיד, דה קלרק, ניאות לתפקד כסגנו.

העולם עקב בהשתאות אחר המתרחש. החשש שרבים, גם בישראל, הירבו להעלותו, כאילו עם ניצחונם יטבחו השחורים בלבנים, או יעשקו אותם - התברר כחסר שחר. ממשלת האחדות והשותפות השחורה-לבנה אמנם לא החזיקו מעמד זמן רב, והלבנים איבדו את מעמדם - אבל רובם נותרו בארצם והשתלבו במערכת החדשה והדמוקרטית.

הם גם השלימו - חלקם בלב חפץ וחלקם בנשיכת שפתיים - עם החוקים המעניקים לשחורים אפליה מתקנת, והמחייבים את שיתופם בכל המערכות המשמעותיות של המדינה.

היה ברור לכל שדרום אפריקה, שאזרחיה הלבנים חיים ברמת חיים גבוהה ושחוריה עניים, לא תהפוך במהירות למעצמה כלכלית, אך לא ארך זמן רב עד שהתברר מעמדה כמדינה חשובה. מנדלה סיים את כהונתו וגם בזקנתו המופלגת הוא עדיין מהווה סמל של אפריקה המשוחררת. טאבו מבקי החליפו כנשיא. הוא לא היה כריזמטי כמותו, ובכמה נושאים (כמו הטיפול ב-HIV והתנהגותו כלפי זימבבואה) הוא הפתיע לרעה, אך היה זה שלטון המשך לזה של מנדלה, ומוצלח יחסית.

ג'ייקוב זומה, שהחליף ב-2007 את מבקי ונבחר בפרלמנט, שנתיים אחר כך, לנשיא המדינה, לאחר ניצחון מפלגתו בבחירות הכלליות, מייצג גישה פוליטית רחוקה מזו של מנדלה. הוא ממנהיגי שבט הזולו, בעל של ארבע נשים שהסתבך עם החוק בעבר, ואשר התבטאויותיו השונות שנויות במחלוקת, במקרה הטוב.

ביום שלישי שעבר העביר הפרלמנט הדרום-אפריקני ברוב גדול את "חוק הגנת המידע", שמבקריו טוענים כי נועד רק למטרה אחת: למנוע מהעיתונות לפרסם את מעשי השחיתות של ההנהגה. הם מכנים את היום שבו עבר החוק "יום שלישי השחור", ומזכירים בכך כינויים לימים מתקופת האפרטהייד. עם חתימתו של זומה על החוק, יעתרו נגדו גורמים ליברליים ואנשי תקשורת, וקשה לדעת ברגע זה מהם סיכוייהם לבטל את החוק.

סיפורו של החוק מעסיק את הכותרות הראשיות של דרום אפריקה בימים אלה. התקשורת, שהבינה כי הרוב לחוק מובטח, ניסתה לשכנע את המחוקקים לשלב בו סעיף שלפיו יותר לחשוף מידע אם בגילוי יש עניין לציבור, אך תיקון זה נדחה. ממשרדו של נלסון מנדלה יצאה הודעה זהירה, שלפיה ספק אם החוק עומד בתנאי החוקה הדרום-אפריקנית. הארכיבישוף דזמונד טוטו, זוכה פרס נובל, היה הרבה פחות דיפלומטי כאשר הגדיר את החוק כעלבון לכל בני דרום אפריקה, כיוון שמדובר בניסיון לפגוע בעיתונות החוקרת והחופשית.

קואליציה של עיתונאים, סופרים ומנהיגי כנסייה פתחה במאבק נגד החוק, ומזהירה את ההנהגה הדרום-אפריקנית השחורה מחזרה לימים שקדמו ל-1994, כאשר שלטון המיעוט האפריקנרי הפעיל צנזורה כבדה וניסה לבלום את מאבק השחורים לחירות ולשוויון. הם טוענים כי לא היה פשוט לאשר את מגילת הזכויות בדרום אפריקה, וכי החוק החדש מעמיד מגילה זו בסכנה גדולה.

במאמר מאת אלן קוואל וג'ון אליגון ב"הראלד טריביון" מצוטטת השרה לביטחון המדינה, סילאבונגה קוול, שמסבירה כי החוק לא נועד לדכא את חופש העיתונות ולא להסתיר שחיתות. "ממשלת דרום אפריקה מודעת היטב לחשיבות כלי התקשורת במערכת הדמוקרטית, ויודעת כי חוקת המדינה מעניקה חופש ביטוי. מטרת החוק היא לאזן בין חופש המידע לבין הצורך להבטיח את סודיותם של נושאים קריטיים לביטחון המדינה".

אלא שהחוק החדש מגדיר את ביטחון המדינה באורח רחב במיוחד. הוא קובע שנושאים הכרוכים בהצלת חיים, בהגנה על חירותם וביטחונם של אנשים, בהבאת עבריינים למשפט ובהגנה על מהלכים ממשלתיים ודיפלומטיים תקינים - מצדיקים את מניעת הפרסום. זרועות ממשלתיות רשאיות לקבוע את העניינים העולים בקנה אחד עם ההגדרות הללו ולקבוע כי דברים לא יפורסמו. עיתונאי שיעבור על החוק עלול לבלות בכלא 25 שנה.

גילוייה של העיתונות בשנות זומה על שחיתות בצמרת זירזו את החקיקה. עיתונאים מדווחים שאנשי עולם תחתון איימו עליהם שלא יפרסמו את הידוע להם בתחום זה, אם ברצונם לחיות.

העיתונאים שדיווחו על האיומים לא נמנעו מלחשוף את האמת כפי שנראתה בעיניהם. הם פירסמו את המידע. ה-ANC בפרלמנט החליט להתמודד עם התקשורת באמצעות החוק הדרקוני, גם לנוכח הביקורת הציבורית הקשה.

הנשיא זומה אינו מרבה לדבר בנושא זה. הוא מסתפק במעשים, והמעשה מבחינתו הוא חתימה על החוק שזכה ברוב גדול. אנשיו מסבירים כי הגנה על הדמוקרטיה אינה יכולה להידרדר להגנה על אנרכיה. הם אינם מוכנים לקבל את הביקורת על טשטוש הקו שבין סודות מדינה לבין העלמת מידע על גילויי שחיתות.

ההתמודדות הנוכחית בדרום אפריקה מרתקת. השלטון משוכנע כי איסור פרסומו של מידע מסוים אינו מנוגד לדמוקרטיה. האליטה הליברלית, השחורה והלבנה, הנמצאת בחלק מהמפלגות, באוניברסיטאות ובתקשורת, חוששת מהתנהגותו של זומה.

ייתכן כי זומה יצליח להבטיח את שלטונו בעזרת אנשי הזולו ורבים אחרים שנושא חופש המידע אינו מדיר שינה מעיניהם, וייתכן שהמאבק הזה, שגם חלק מתומכיו לשעבר שותפים לו, יקרב את סופו הפוליטי.

זהו מאבק על דמותה של דרום אפריקה בשלטון השחורים. האם תצליח להנהיג את היבשת כולה בזכות הדמוקרטיה שלה וחירויותיה ברוחו של נלסון מנדלה, האסיר שיצא לחופש וזכה להערצת העולם - או שתשקע במשטר הפוגע בחירויות, מעין נגטיב שחור של המשטר המדכא הלבן (שיצר דמוקרטיה מלאכותית באמצעות הבנטוסטנים, אותן אוטונומיות שאליהן נשלחו השחורים, ואשר איפשרו ללבנים לטעון כי בקרב אזרחי דרום אפריקה מתקיימת דמוקרטיה של ממש), המסתפק בדמוקרטיה פורמלית שבה הרוב משליט את רצונו על המיעוט, ומשתיק אותו.

איזה מזל שדרום אפריקה רחוקה כל כך.