פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שירת נשים: למצוא פתרון הלכתי

      במוצאי שבת השתתפתי בשיעור תורני שאותו העבירה ח"כ ציפי חוטובלי. השיעור עסק בקשר הרעיוני שבין עשו, רבי עקיבא וחג חנוכה הקרב, קשר שהציג באור מרתק את עיקרי ההלכות של הדלקת נרות חנוכה. חוטובלי היא אחת מנשים רבות שהן למדניות ובקיאות היטב בסוגיות הלכתיות ורעיוניות מורכבות. נשים דתיות עומדות כיום בראש מוסדות לימוד תורניים, ורשתן פרושה על פני עולם המדרש, ההלכה והפסיקה, כולל הערות השוליים.

      ההלכה עברה כברת דרך מאז הקביעה התלמודית כי אב שמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות. מספר הנשים הלומדות כיום תורה במדרשות, באולפנות ובחוגים תורניים הוא עצום. בראשית דרכה היתה מהפכת העיסוק הנשי בתורה בעל גוון מחתרתי. רבנים לימדו את בנותיהם בחשאי במעט בתי ספר. רבנים חשובים זעקו נגד לימוד התורה לנשים, בטענה שמדובר בפגיעה בהלכה ובסדרי החיים היהודיים. מולם, כמעט כקול קורא במדבר, עמד רבה הראשי הספרדי של פתח תקווה. הוא טען כי לא ייתכן שנשים מובילות כיום במדע, ברפואה, בפוליטיקה ובמשפט, ורק בתחום הלימוד התורני הן יצטרכו להסתתר מאחורי הפרגוד כבימי הביניים.

      מטבען של מהפכות הלכתיות שהן זורמות לאיטן, נעות בתחתיתו של נהר, עד שהן מתגלות וזוהרן נראה לעין כל. בנושאים הלכתיים, בדיוק כמו בעניינו של משיח, אסור לדחוק את הקץ. מול ההלכה אין להפעיל כוח, אלא להתאזר בסבלנות, בנחישות ובעיקר בתבונה. על ההלכה היהודית פועלת חוקיות ניסית. ככל שאתה מכה בה במקל, כך היא מתחזקת, מתקשה; אל מול דרכי נועם היא מתרככת כחוטי משי עדינים. לאורך ההיסטוריה מצאה ההלכה בתוכה את הפתרונות למציאות המשתנה בהתמדה. חיוניות ההלכה ועמידתה בשינויי הזמן הן ההוכחה לאינסופיותה.

      לצערי, סוגיית שירת נשים בצבא הפכה להיות דגל של מאבק בין כוחות הקידמה והנאורות (לכאורה) לבין אלה המוצגים כמעוכבי פתיחות, התוקעים עצמם בהלכות מיושנות. עם קצת תבונה מצידם של הצוערים והמפקדים, הסוגיה כלל לא היתה מתעוררת. העיסוק בה חרג מכל פרופורציה. כל אלה שבחשו בקדירת שירת הנשים לא עשו זאת בתמימות. על גבם של צוערים ומפקדים חסרי טקט, חרשו חורשים.

      יש נושאים חשובים ומורכבים ביחס שבין ההלכה למדינה ולמודרנה, בעיקר בשאלת היסוד בדבר מהות יהודיותה של המדינה, דיני המשפחה, הפרהסיה הישראלית, החינוך, השירות הצבאי, היחס למיעוטים, צדק חברתי ונושאים רבים אחרים. די עקא שבנושאים האמיתיים אין עוסקים, ואת האנרגיה כולה משקיעים בעניינים שוליים שיש להם ניחוח קל ויכולת נידוף מהירה. במדינה בת 63 ראוי להתחיל לדון במהותה ובזהותה. אם לא עכשיו, אימתי?