כוחה של מתינות מדינית

יש דברים שטוב שלא נדוש בהם. הפטפוט המיותר מזיק. יש לנו מנהיגות שתשקול את מיטב השיקולים. היא לא פזיזה ולא מחזיקה את האצבע על ההדק. היא מודעת לעומק אחריותה לישראל ולדורות הבאים - אלה חלק מהדברים שנשמעו בכל הנוגע לוויכוח על הפצצת אירן. אולם מה מרגיש אדם מיושב, שאינו רחוק מהנושא והיו שנים שהיה קרוב אליו יותר? מה עובר עליו כאשר הוא כופר ברוב הנחות היסוד השזורות בקטע הפותח של המאמר?

אם הוא יהיה אחראי ויכבד את הנורמות של אחריות והכרה בסמכות, הוא עלול לתת את ידו בעקיפין להרפתקה מטורפת שעלולה להתרחש מתחת לאפנו. אבל אם הוא שם נפשו בכפו והולך להזהיר ולהתריע - הוא "משחק לידי אויבינו", מערער את כוחם של "הקלפים" אשר בידינו ועושה מעשה לא "פטריוטי", לא "אחראי" ולא "חכם". מכאן שבחרתי בדרך עקיפה, ואולי יעילה פחות, לשטוח עמדתי בנושא אירן. הקפדתי שלא לכתוב שום מילה על אירן.

במרחב הערבי והאיסלאמי כבר יש נשק גרעיני. הנשק המצוי בידי פקיסטן אינו בפיקוח אמריקני. הקונפליקטים בין ארה"ב לפקיסטן גדלים והולכים. גם חיסולו של אוסמה בן לאדן בפקיסטן תרם להעמקת הפערים. המשטר בפקיסטן הוא מוסלמי עם השפעות רוחניות לא קטנות של אפגניסטן והטליבן. איש לא יתקע לידינו שפקיסטן וצפון קוריאה לא יספקו ידע ואפילו חימוש לידי מדינות אחרות במרחב הערבי.

פירושו של דבר שאין מנוס מההבנה כי המרחב הערבי-מזרח-תיכוני עשוי לשנות פניו מבחינת אופן חימושו בכל מקרה. שהרי על אף חימושה של פקיסטן בנשק גרעיני וחרף הרודנות המטורפת של צפון קוריאה, אין חשש אמיתי בכל ארצות המערב, וארצות הברית בראשן, משימוש אפשרי בחימוש שבידיהן נגד מדינה כלשהי.

מאזן האימה שהיה קיים שנים בין ברית המועצות לארצות הברית ומנע הסלמה אמיתית ביניהן הוא עכשיו נחלת העולם כולו. כל מדינה שתפעיל נשק גרעיני צפויה למכה שנייה לא רק מצד המדינה המותקפת, אלא גם מצד מדינות אחרות. ברית האינטרסים שנוצרת בין מדינות מוסלמיות לבין סין ורוסיה היא ברית אסטרטגית עמוסת אינטרסים. אבל שתי המעצמות הן חלק מהמערך האסטרטגי העולמי שמוציא מכלל אפשרות שימוש בנשק גרעיני.

תאמרו לעומת זאת ש"יש מדינות משוגעות". אך חובת ההוכחה עדיין על האומרים. אין מדינה שהיא די משוגעת כדי לאבד עצמה לדעת בידיה היא. מכאן שיש שתי הנחות שכדאי להתמודד איתן. האחת היא שאין סיכוי של ממש למנוע מהמרחב הערבי והמזרח-תיכוני להצטייד בנשק אסטרטגי בעתיד. והנחה שנייה היא שמציאות זו עגומה מבחינת הסיכויים להסדר כולל. אבל הפער בין המצאת נשק גרעיני לבין הפעלתו הוא מעבר לכל דמיון.

אני מאמין בכוחו של ההיגיון. בכוחה של מתינות ושיקול דעת על פני מהלכים אוויליים מיותרים (ואולי גם בלתי ישימים), שאחריתם מי ישורנה.