מישהו אמר "כוכב נולד"?

ב"בית ספר למוסיקה", תחרות השירים החדשה לילדים מבית קשת, התלמידים הזאטוטים מקבלים שיעורים בפיתוח קול ובעמידה מול קהל, אבל גם לומדים כמה שיעורים מרתקים על החיים האמיתיים. למשל איך מבוגרים משנים את דעותיהם מן הקצה אל הקצה ומוצאים דרך להסביר את זה.

ארבעה "מורים" יש ב"בית ספר למוסיקה": יהורם גאון, מתי כספי, משה פרץ וקרן פלס. גאון, חתן פרס כל?דבר?אפשרי, כיהן במשך שנים כיו"ר האופוזיציה ל"כוכב נולד" ופיזר מול כל מיקרופון פתוח משפטים בסגנון "יש בי רחמים על כל אלה שבן לילה הופכים לכוכבים גדולים אבל חסרי תשתית, ידע וכברת דרך הכרחיים. כך הם מאבדים את הצפון". את נאום התודה שלו בכנס תמוז, שבו קיבל פרס מפעל חיים, בחר לפתוח במשפט: "אני רוצה להודות לנינט ולהראל סקעת שבטח היו עסוקים מדי להגיע, ולכן זכיתי מן ההפקר והזמינו אותי לקבל את הפרס".

אותו גאון, מתנגד סדרתי לתוכנית המסרונים של קשת, מתהדר מהשבוע שעבר בטייטל של מורה בכיר בבית הספר המוסיקלי הטלוויזיוני של טמירה ירדני ויואב צפיר. נכון, אותם אנשים שחתומים על בריאתם של נינט וסקעת.

ועוד לא נאמרה מילה אחת (וגם לא תיאמר מילה אחת לאורך כל המפגש) על הישיבה המשותפת סביב אותו שולחן עם משה פרץ, נציג הזמר המזרחי שרק לפני שנה גאון טען שהיא "מוסיקה שלא ברא השטן" ואחר כך מיהר להתנצל. פרץ, צעיר השופטים ומי שממלא את משבצת מנחיל השלום בבית הספר, העדיף, כמו גאון, לדלג מעל המשוכה הזו והסתפק ב"באנו לתת לאחרים" הדיפלומטי ו"הכרנו בלחיצת יד ובחיבוק".

אבל גאון הוא לא המזגזג היחיד בחדר המורים של תוכנית הכישרונות החדשה. גם כספי נמנה עד לאחרונה עם מתנגדי "כוכב נולד". המוסיקאי המחונן היה שופט בעונה הראשונה של התוכנית, ובחר לפנות במהירות את כס השיפוט, שאליו הודבקה מאוחר יותר בסופר גלו מרגול, עד שפונתה על ידי שלטונות החוק. והנה, גם הוא שב לשבת בכיסא השופט של גירסת "כוכב נולד" לילדים. אז מה למדנו, ילדים? שכסף ופריים טיים בערוץ 2 מצליחים למחוק אג'נדות לוחמניות ולא מעט עקרונות.

"'בית ספר למוסיקה' היא ממש לא כוכב נולד", הודף גאון את הרמיזה הלא דקה שלי על כך שחבר לתוכנית שמזכירה שתי טיפות תווים את תוכנית האם שלה הוא בז לאורך השנים. "אני לא רואה בתוכנית הזו לא תחרות ולא ריאליטי אלא רואה בה שליחות להחזיר למסך תפארת אבודה. אף ערוץ לא היה מקבל תוכנית כזו למסכו לולא החיבור הפלאי והקסום עם ילדים ששרים בקול מלאכי את אלכסנדר פן ולאה גולדברג".

ועדיין, לא ראינו פה משהו שלא ראינו בעבר.

"אני חולק עליך. ב'כוכב נולד' יש תחרות מן הרגע הראשון, מה גם שחלק מן הבחינות הראשונות מביכות מאוד ולא מוסיפות כבוד לנבחנים, שלעיתים הם הזויים ומעוררים את השאלה מי היטעה אותם לבמת הזמר הזו. אצלנו, למעט היום האחרון שבו יזכה תלמיד אחד וייקרא 'תלמיד מצטיין', אין ולא היתה תחרות לאורך כל הדרך, משהו שטרחנו להסביר לתלמידים כל העת. כולם זכו כל העת בציונים שנעו מכמעט טוב מאוד למצוין פלוס, ובמהלך המופעים חזרנו והסברנו להם ולקהל שזהו בית ספר, שכולם מתקדמים בו יחד. כולם יתחילו את הלימודים יחד וכולם יסיימו באותו היום ויחד, ואף ילד לא יודח, כי אין הדחות ואין גם אס.אם.אסים חורצי גורל ולא דאחקות על חשבון הנבחנים והשרים. אני פה לא בגלל הפריים טיים אלא בגלל הרעיון המיוחד שמשמיע לנו שוב את שמר ושלונסקי, נרדי וזלצר. זה אחד הדברים הקסומים שאני חושב שבית הספר למוסיקה מקיים".

מתי, מפתיע לראות אותך בכיסא השופט אחרי שוויתרת עליו אחרי עונה אחת של "כוכב נולד". מה גרם לך לוותר אז על המשבצת הנחשקת?

"ויתרתי כי לא אהבתי את השיטה של התוכנית עם כל הודעות הטקסט. הפריע לי שיש מי ששולח כמויות של הודעות מאותו נייד או שעוצרים איזה הומלס ומבקשים ממנו את הנייד בשביל להצביע למועמד אהוב. היה לי גם קשה עם העובדה שהקהל לא תמיד שפט על פי הקריטריונים הנכונים, ובכלל לא אהבתי לשפוט ולקבוע בעצמי. כששמעתי את מבנה העבודה ב'בית ספר למוסיקה', שכולל לימודים וועדה מקצועית ששופטת - החלטתי שזה מתאים לי ואני שמח שהצטרפתי".

גאון: "אני חייב לומר שאני חש צער גדול על כך שאושיות תרבות וזמר נעלמות לתהומה של נשייה, ואני שמח שהברקה כזאת עם ילדים זמירים מחזירה למסך ולפריים תפארת שכזו. לו היתה תוכנית כזו קודם, שבה מוקפד הרעיון לא לחדול מלהשמיע קלאסיקות ישראליות, אולי הן לא היו נשכחות כלל או לפחות נשכחות פחות".

בזמן שכספי וגאון מגישים יחד את נאום ההגנה שלהם, יושבים בצד משה פרץ וקרן פלס, מנשנשים מגש סושי אחרי יום צילומים ארוך ועסוקים בלזרוק שלל מחמאות על כספי וגאון, שבהן הפאנץ' הפלסי: "לא רק יהורם גאון! גם מתי גאון!". קשה להתעלם מהעובדה שדווקא פלס ופרץ, נציגי הדור הצעיר של המוסיקה העברית שחוו על בשרם היטב את הפפראצי ואת מדורי הרכילות, לוקחים חלק בתוכנית שעשויה להפוך את משתתפיה הקטינים לכוכבי מדור רכילות.

"אפשר להירגע", אומרת פלס, "הם ילדים ואני לא חושבת שמישהו באמת ילך לצלם אותם יוצאים מהים עם ביקיני ויחגוג על זה, כמו שקרה לי. ואם זה יקרה? אז הם בטח ייהנו מזה. הם ילדים. כשאתה ילד אתה לוקח הכל בקלות".

ובכל זאת, כולכם שותפים לתוכנית שמכניסה ילדים צעירים למערכת לחצים טלוויזיונית ולכל מה שנגזר מהחשיפה בפריים טיים.

פלס: "אתה שמעת את הילדים והם מרגשים ומוכשרים, לא? מה אתה מנסה לטעון? שלא צריך לתת לילדים להיחשף? אתה קצת נאיבי, לא? הרי היום עושים פפראצי אפילו לגלעד שליט שחזר מהשבי והולך עם אבא שלו לסיבוב בים. הרי אם הם לא היו מתקבלים לתוכנית הטלוויזיה הזו הם היו מגיעים בסופו של דבר לאיזו תוכנית טלוויזיה אחרת או לפסטיגל, או סתם היו מעלים שירים של עצמם לפייסבוק או ליו?טיוב.

"מי שהשירה נמצאת בדם שלו, ימצא במוקדם או במאוחר את הבמה להופיע עליה. אני, לדוגמה, בתור ילדה קטנה הלכתי לכל תחרות שירים במתנ"סים שהיו באזור הבית שלי. אני חושבת שיש בתוכנית ילדים מדהימים שבוודאות יגדלו להיות זמרים, ואם אנחנו עוזרים להם עם הכוונה כבר מעכשיו - אז זאת זכות גדולה לכל הצדדים".

גאון: "גם אני נולדתי לתוך המוסיקה כבר כילד עם הפיוטים בבית הכנסת הספרדי. היתה לי מורה בבית הספר, רמה סמסונוב שמה, שזיהתה את היכולת שלי ועודדה אותי לשיר. אותו הדבר קורה כאן. אנחנו מסייעים למי שממילא יהיה זמר. כן, נכון, זה משודר בקשת, בתוך פורמט משומן ומפומפם, אבל אני לא רואה איך אנחנו יוצרים עוול או נזק".

פרץ: "יהורם, גם אני התחלתי את הדרך שלי כפייטן לצד אבא שלי בבית הכנסת. אני חושב שאני חייב את ההצלחה שלי להורים שלי. למרות שכבר היה לי מקצוע ביד, של ספר, עודדו אותי ותמכו בי לשיר. תמיכה היא מרכיב כל כך חשוב בהצלחה של מי שרוצה לשיר, ואנחנו מספקים פה תמיכה רחבה מאוד".

מתי, גם במקרה שלך זכית לרוח גבית מהבית בכל מה שקשור לשירה?

"האמת היא שהפתעתי את ההורים שלי עם השירה. הם ידעו שיש לי משיכה למוסיקה ושלחו אותי ללמוד פסנתר, אבל מעולם לא ידעו שאני שר. גם כשהתקבלתי בסופו של דבר ללהקת פיקוד דרום הם היו בטוחים שאני מנגן שם והופתעו לשמוע אותי שר. פעלנו בעידן כל כך תמים בזמנו, עם שלוש תחנות רדיו, אבל דבר אחד לא השתנה והוא הצורך בתמיכה ובעידוד על מנת להצליח. זה מה שאנחנו מנסים לתת כאן".

ארבעתכם מדברים על הצורך הבלתי מעורער בתמיכה כדי להצליח כזמרים. השאלה היא אם בישראל אפשר להתקיים רק ממוסיקה. אחרי הכל, הקריירות שלכם משופעות בלא מעט דברים שלא קשורים למוסיקה, למשל טלוויזיה ופרסומות.

גאון: "אני מופיע הרבה עם השירים שלי וגם עובד על דיסק מחווה לשירים ישנים, אבל אם אינך בטלוויזיה, אתה לא קיים. זה מין מקסם שווא שצריך להתמודד עימו. פעם היו נמנעים מלהשתתף בפרסומות כי זה היה מביך וכאילו מוריד מערכך כזמר, אך נשתנו הזמנים והיותך מפרסם בנק, למשל, לא גורע כהוא זה מהיותך זמר טוב או שחקן נערץ ונפלא. זה לחוד וזה לחוד. אנחנו בעקבות אמריקה בהרבה דברים, טובים ורעים, וכנראה גם בזה".

קרן, הקמפיין ל?yes, שבו התהלכת בחליפת עור שחורה וצמודה וירית לכל עבר, עורר לא מעט באזז אבל גם לא מעט ביקורת על הפגיעה במעמדך כיוצרת מוסיקלית. יש בך חרטה?

"השתגעת? זה היה כל כך מצחיק ובמקום, ומבחינתי אם יציעו לי שוב - אעשה זאת בשמחה. מה פסול בלעשות פרסומת עם תסריט שנון ולקבל על זה גם גמול כספי? בכל העולם זה קורה. ג'ורג' קלוני כבר שנים מפרסם קפה. בעבר הציעו לי לפרסם חזיות וביקיני ומוצרי מזון ודברים שפחות התחברתי אליהם. תאמין לי שאני קוראת את כל הדברים הרעים שכותבים עלי, אבל לא נתקלתי במשהו רע בקשר לפרסומת. ואתה יודע מה? על הפיפס שלי! אם יציעו לי לעשות שוב - אעשה זאת בכיף גדול. יש כאן איזה עניין אובססיבי של כניסה לתחתונים ולכיס של הבן אדם. תנו קצת ליהנות מהחיים. ואגב, אני אומרת 'על הפיפס' כי אני עכשיו עובדת עם ילדים".

כספי: "המציאות אכן לא קלה לאמנים ישראלים, ואין פסול מלעשות דברים נוספים שמתכתבים עם העשייה שלך".

פלס: "לא כל דבר שאנחנו עושים נעשה מתוך בצע כסף. לפעמים אנחנו גם פשוט יכולים או אוהבים. אני עושה כל כך הרבה דברים שלכאורה אין ביניהם קשר - לכתוב מוסיקה לתיאטרון, לכתוב טור בעיתון, להוציא דיסקים, לכתוב לאמנים אחרים. חוץ מזה כבר שלוש שנים אני עובדת על רומן שאני מקווה לסיים בשבוע הבא וגם לחזור להקליט שירים. בתחילת הדרך אנשים אמרו לי 'תתמקדי!', ואני הרגשתי שאני חייבת למען הנשמה שלי לעשות את כל הדברים האלה שמפרים אותי באפיקים אחרים. לא באתי לפה רק בגלל הכסף אלא גם בגלל הקוד האתי של התוכנית".

פרץ: "אם יש חברות במשק שחושבות שאמן זה או אחר יכול להיות פרזנטור שלהן אז למה לא לפרגן להן? למה לא לנצל את הכישרון שיש למי שיודע לעמוד על במה? אני לא רואה בזה שום דבר פסול, ואם הדברים הנלווים כמו טלוויזיה או פרסומות יכולים להעניק רווחה כלכלית שתאפשר אחר כך להתפנות כדי ליצור מוסיקה - אז זה בכלל דבר מבורך".

לאורך כל השיחה מקפידים הארבעה לציין כי הערך המרכזי של "בית ספר למוסיקה" הוא החייאת השירים הישנים והטובים, הקלאסיקות הישראליות. נראה כי הנושא הזה משמעותי בייחוד ליהורם גאון. "אין פה כבוד למה שהיה אמש וזו בעיה רצינית", הוא אומר. "'אמש' זה פאסה, חולף, לא חשוב, לא רלוונטי ולא מעניין. הכל מתרכז ב'היום'. אבל זו רעה חולה כלל עולמית ומה לנו כי נלין".

כשאני שואל אם הם חושבים שאין פה כבוד לתרבות שלנו, כספי עונה בציניות האופיינית לו: "יש כבוד עצום לתרבות שלנו כי היא קבורה לצידם של חיים נחמן ביאליק, סשה ארגוב, אהוד מנור, אלתרמן, נעמי שמר, יאיר רוזנבלום, עוזי חיטמן, שאול טשרניחובסקי, דליה רביקוביץ, אלכסנדר פן ועוד".

למרות שהם זוכים לפחות ופחות השמעות ברדיו. כשהייתי בדרך לכאן שמעתי במקרה ברדיו את "אלף נשיקות" של יהורם ותהיתי לאן נעלם השיר.

פלס: "אין ספק שהרדיו הפך להיות דבר סלקטיבי מאוד. מה שנוגן לפני שנתיים לא ינוגן היום, ואני לא בטוחה שזאת לא תופעה עולמית. חסד נעורים הוא מונח שלא כל כך קיים ברדיו, ואני חוויתי את זה על בשרי עם הדיסק האחרון שלא במיוחד קיבל פרגון בפלייליסט של גלגלצ.

"בכל פעם אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו מחדש, ואני חושבת שהשיעור הכי גדול שלמדתי בשנתיים האחרונות הוא שזמר שרוצה להצליח, אסור לו לפתח תלות בהצלחה המסחרית. אגב, זה משפט שכל הזמן היה לי קל להגיד אותו עד שלמדתי אותו על בשרי. אמן שרוצה לשרוד צריך להימנע מלהשעין את הביטחון המקצועי שלו על רייטינג ועל הצלחה חמקמקה".

מתי ויהורם, אם הייתם מתחילים את הקריירה היום, הייתם מצליחים להגיע למעמד שלכם?

גאון: "קשה לי להאמין שכך. הרי כשהתחלתי לשיר על במות מקצועיות היינו בין חמישה לשישה זמרים ותחנת רדיו אחת, ורכשנו לנו את קהלינו ואת הוקרת הציבור בחדרי אוכל של קיבוצים, עוד מאה מעריצים ועוד מאה מאזינים. היום יש המון זמרים והמון תחנות רדיו ומבחר אדיר של היצע בכל דבר, ואתה מתפרסם בן לילה. ההבדל העיקרי הוא שבדרך הקשה יש סיכוי שתהיה טוב יותר ומקצועי יותר, עומד על תשתית של ניסיון ושל עבודה קשה. בתרבות האינסטנט אתה בדרך כלל מתרסק ביום שאחרי, שאז כבר יש תחרות חדשה עם כוכבים חדשים בעוד אתה מתייעץ עם הפסיכולוג על איפה טעית. אני לא מחליף את הימים ההם ואת המסלול ההוא בשום מסלול אחר, מהיר ככל שיהיה. המהירות, אומר הפתגם הערבי הידוע, מן השטן".

אבל יש גם יתרונות לעידן הנוכחי שבו פייסבוק משמש כלי עוקף רדיו. אתם נמצאים שם?

כספי: "לא, לא. אני לא שם. אני מעדיף ליהנות מהמסך האיכותי שלי ומהשלט שמאפשר לי לעצור את מהלך הסרט שאני רואה ולהתענג בלי שמישהו יפריע לי".

גאון: "יש לי כל דבר שיש היום לכולם. אם אין לך פייסבוק או מחשב או אייפון עם אפליקציות שסורקות בשבילך דרך ברקודים את היקום - אתה פשוט מת מהלך, ומי רוצה להיות כזה? אז יש לי כל מה שיש לנכד שלי, רק שהוא קצת יותר מהיר ממני".

פלס: "אני רוצה להגיד תודה לאלוהי הפייסבוק. יש לי דף פייסבוק ואני קוראת לכל הקוראים, 'בואו אלי לפייסבוק'. פייסבוק הפך להיות כלי מדהים שהוא למעשה מעקף לפפראצי ולעיתונות הצהובה. יש לי אפשרות לשחרר בעצמי את האינפורמציה שאני רוצה ולשלוט בתזמון. אם אני יודעת שצילמו אותי תמונה לא מחמיאה אני יכולה להקדים את התקשורת ולצחוק על עצמי.

"עבור אמנים שהקריירה שלהם לא פעם תלויה בתקשורת - זה פשוט מנתק מהתלות. שוב, בעקבות הדיסק האחרון שלי שלא חובק כמו השניים הראשונים - גיליתי את נפלאות הקליפים ביו?טיוב או את הראיונות המצולמים בכל מיני אתרים מובילים".

פרץ: "גם לי יש פייסבוק למעריצים שבו אני משתף את כולם באופן אישי. אני חושב שזאת דרך מאוד טובה לאמן להתקרב לאנשים שרוצים לשמוע עליו. מצד שני, אני גם מקפיד לשמור על פרטיות ויש לי פרופיל סולידי יותר שבו אני מאשר רק את החברים הקרובים שלי".

קרן ומשה, יש משהו מעורר קנאה בעידן שבו פעלו יהורם ומתי?

פלס: "קודם כל מדובר בשני יוצרים שהם מעוררי קנאה ביכולות שלהם. אני מקנאה ביכולת של מתי לתפוס גיטרה ולנגן ולדעת לשלוט בעוד כלים, ולהפיק את כל הלחנים היפים שבקעו ממנו. זה מעורר הערכה והערצה. מתי בן 62 אבל הוא כל כך צלול ושנון וכל דבר מזכיר לו בדיחה בזמן שאני לא זוכרת אפילו בדיחה אחת. ולגבי יהורם, אין הרבה מה לומר מעבר לעובדה שהבן אדם הזה הוא פשוט פנתר של עבודה. הוא מגיע ליום צילומים אחרי שעבד יום שלם בתיאטרון, ובגיל 70 פלוס לא מפסיק להמציא את עצמו מחדש. זה מרשים אותי מאוד ואין פלא שהוא עדיין כאן ורלוונטי יותר מתמיד".

פרץ: "אני באופן אישי מעריץ את העובדה שגם בגילם הם ממשיכים לפעול ברמות הכי גבוהות שיש ולהיות נוכחים בפריים טיים ולעניין את הקהל. בכלל גיליתי שני אנשים מיוחדים. מתי הוא סטנדאפיסט, יהורם מצחיק וכיפי, ולקרן יש לב כל כך רחב".

גאון: "זה מעניין איך כל דור מסתכל אחרת על הדור שמעליו או מתחתיו. אני, לדוגמה, לא מפסיק להתפעל מהדור הנוכחי של הילדים שהגיעו לתוכנית שלנו. כשאני שומע אותם וחושב על עצמי באותו גיל - נדמה לי שהייתי בגילם ברמתו של האדם הניאנדרטלי. הם יודעים יותר, חשופים יותר, פתוחים יותר, הם נולדו לעידן מחשבים וקומוניקציה שפותח בפניהם את העולם כולו, וזה הולך ומתקדם עד שבסוף ייוולדו ילדים היישר אל פרס נובל".

כספי: "אין ספק שהילדים שלה היום פיקחים יותר, חכמים, ענווים ובעיקר מרגשים אותי".

פלס: "אני בת 32 אבל בתשובה שלי אני הולכת להישמע כמו בת 70: הילדים של היום משודרגים וזה פשוט פחד אלוהים. ישבתי במהלך הצילומים מול ילדים בני 9, והרגשתי שאני בקרב מוחות שלא ברור מי ינצח. רק אתמול אירחתי בהופעה שלי את אחת התלמידות שעלתה לבמה, ובוא נאמר שמזמן לא אירחתי זמרת שנתנה לי פייט, דיברה עם הקהל, פתחה וסגרה את השיר בצורה מרשימה וגנבה לגמרי את ההצגה. אני דורשת לבדוק להם את תעודת הזהות. זה לא אנושי.

"אתה יודע? בערך מגיל 7 רציתי להיות אמא, ופתאום יש לי כל כך הרבה ילדים בלי צורך בהשמנה ובצירים. הגעתי למסקנה שלא צריך לעשות ילדים. אפשר פשוט לקחת אותם מ'בית ספר למוסיקה'".