תקופת "הסזון הפוליטי"

את המתקפה הנמשכת של הצעות החוק הימניות המבקשות לקעקע את "מוסדות השמאל" – העיתונות, בית המשפט העליון וארגוני זכויות האדם השוטפת באחרונה את ישראל ניתן להגדיר גם במושג המוכר היטב ליוזמיה – "ס?זון". מדובר בסזון פוליטי, עונת ציד, בה הציידים נתפסים בעיני עצמם כמגיני העם, ואילו מושאי הציד – "השמאלנים", נתפסים עבור ה"ציידים" כטרף ראוי למען מטרת קידוש הארץ.

דומה שחניכיהם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין לא למדו דבר וחצי דבר מההיסטוריה. הסזון המקורי, במהלכו הסגירו ראשי ההגנה את ראשי האצ"ל והלח"י על זרועותיהן הצבאיות והפוליטיות לידי שלטון המנדט הבריטי, נועד להשיג את האחדת היישוב תחת שלטון בלעדי גם במחיר הסגרת אלו שלא הלכו בתלם. היריב לוינים, אופיר אקוניסים, זאב אלקינים ושות' גורמים בהצעותיהם לתוצאה ההפוכה – פילוג.

נכון, הימין ידע מאז הסזון תקופות בהם חש נטול השפעה, הגם שנציגיו מחזיקים ברסן השלטון פחות או יותר ב-30 השנים האחרונות. עם זאת, שני האירועים הטראומתיים ביותר עבור הימין - הנסיגה מסיני ומרצועת עזה בוצעו תחת ממשלות ליכוד. ואולם, על אף כל אלו, יושבי הספסלים האחוריים בליכוד המבקשים להוריד את הדמוקרטיה הישראלית על גחונה שכחו כנראה את מה שהלל הזקן הטיף לו מזמן: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

במציאות הישראלית מרובת השסעים והמחלוקות ונטולת חוקה ראויה לשמה, חשוב לשמור על חוקי המשחק המוסכמים, גם אלו עליהם הוסכם בשתיקה. כבר לפני 2,500 שנים כתב סוקרטס אודות החולה הרעה שגורר שינוי חוקי משחק בעוד המשחק מתנהל. אלא שאותם אדונים נכבדים המצוינים מעלה, היו ודאי מגדירים את אותו פילוסוף יווני שכלל לא ברור שהם מיודעים לכתביו, כ"ישות אויב", או הגדרה דומה.

מצביעי הליכוד, אל תשאפו עידוד מהצעות החוק המבקשות להגביל את העיתונות, את בג"צ ואת מימון ארגוני השמאל. מהלכים כאלו עלולים להתברר כחרב פיפיות ברבות הימים. זאת מאחר שמי שיגביל את העיתונות מלחקור את נסיעותיו של נתניהו, לא יהיה כשיר לחקור אחר ליקויים פוטנציאלים במשרדה של ציפי לבני או חשד לזיופים במפקד של מרצ; כי מי שיגביל מחר את בית המשפט העליון לא יאפשר לדון מחרתיים בעתירה נגד פינוי התנחלויות; ואותו השלטון שיאסור הקניית תרומות ממדינות שונות לארגוני זכויות אדם יוכל להחליט ממשלה או שתיים מעכשיו שאסור לנוצרים אוונגליסטים לתרום לארגונים יהודיים – ככה זה עם חוקי משחק.

ומילה נוספת למצביעי נתניהו: המשמעות האמיתית של הצעות החוק העולות חדשות לבקרים היא שאותם חברי כנסת נמהרים העומדים מאחוריהן אינם מעריכים אתכם מספיק, בלשון המעטה. הם סבורים שאתם עדר מובל כצאן לקלפי. שכל הצעה, ועדיף קיצונית יותר מקודמתה, תעניק להם איזה יתרון אלקטורלי. הם רואים בכם חסרי השכלה, בורים, קיצוניים ואדישים, ללא יכולת לראות את התמונה בכללותה, ללא יכולת אבחנה בין רע לרע מאוד. אז אל תשכחו לקראת הפריימריז הבא במפלגתכם: המדינה היא של כולנו, אולם האחריות לשמר את אופייה, מונחת היום יותר מתמיד על כתפיכם.