הוועדה לבחירת שופטים היתה אמורה לבחור השבוע שופטים חדשים לבית המשפט העליון. אך אין בשמות המוצעים שום שופט מזרחי. האם זו לא פגיעה בעקרון השוויון החוקתי? האם כך לא משאירים ציבור שלם מנוכר?
יש נימוקים לכאן ולכאן. שר המשפטים יעקב נאמן סבור שאין טעם במינוי שופט על פי מוצאו. לדבריו, "זו נשיאת שם הספרדים לשווא. שמעתי על אדם ספרדי טהור שהיה יושב ראש ועדת הבחירה לשופטים הרבה שנים. היום הוא עורך דין מהשורה, וזהו משה ניסים... גם אני ממוצא ספרדי, אבות אבותיי הוגלו מספרד. אני שולל את השיטה של מינוי מזרחי תחת מזרחי, הכיסא של הספרדי, הכיסא של האישה. צריך למנות את חכמי המשפט הטובים ביותר. זה השיקול שלי, לא ערבי, לא אשכנזי ולא אישה, אלא הטובים ביותר".
לכאורה טיעונים חזקים, אך האם הגיוני שמבין מיליוני מזרחים בישראל, שאבות אבותיהם הגיעו ממדינות ערב, לא נמצא שופט אחד ראוי? הטיעון שרק הטובים ייכנסו לבית המשפט העליון לכאורה נכון - אך הוא לא עומד במבחן המציאות. זהו, אגב, אותו טיעון שעולה לגבי מזרחים גם בתחומים אחרים. כששואלים היכן נמצאים גדולי המזרחים והמזרחיות ברשימת חתני פרס ישראל, התשובה היא שהבחירה היא לא לפי מוצא. אבל זו היתממות שמחיריה החברתיים הם ניכור וצמצום האופק הראוי לישראליות.
אפליה ממסדית כלפי המזרחים
האמת היא שבישראל קיימת אפליה ממסדית כלפי המזרחים. היא קשורה לתהליכים היסטוריים של חלוקת עבודה, לפיזור היישובים בפריפריה ולשאלות חברתיות, כלכליות ופוליטיות רחבות שקצרה היריעה כאן מלהכיל. זה לא קורה רק אצלנו. אבל מדינות מתוקנות עונות על אפליה כזו בצורה של תיקון חברתי. במקום להישאר עם אותו דימוי ישן וסטריאוטיפי לגבי המזרחים, דימוי שנראה לקוח מתוך סרטי הבורקס כמו "הגונב מגנב פטור" של זאב רווח, עלינו להתערב בהיסטוריה ולדאוג לייצוג ראוי של כל האוכלוסיות במערכות השונות. זהו תיקון ראוי בתחומים שבהם המזרחים לא השיגו שוויון וצדק בייצוג, כמו בבתי המשפט. בתחומים אחרים התיקון הזה כבר נעשה מעצמו כמו באשר למוסיקה המזרחית, לכדורגל ועוד תחומים אחרים, אבל בעניין השופטים דרושה התערבות מתקנת.
בית המשפט העליון לא יכול להיות עיוור לגמרי לשאלה של זהות אם הוא רוצה לשקף צדק. דווקא משר משפטים ספרדי הייתי מצפה לזהות תהליך ארוך שנים של הדרת המזרחים. בנושא זה דרושה רגישות אחרת. דרוש צדק מתקן במקום שבו הדיכוי משוכפל משנה לשנה.