סתימת פה לאמצעי התקשורת

חופש העיתונות בישראל מצוי בימים אלה על כרעי תרנגולת. הכול בעטיה של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, שגמרה אומר לעשות בחוק הקיים לאיסור לשון הרע קרדום לחפור בו, ולסתום בכך את פיותיהם של אמצעי התקשורת.
46 שנים לאחר חקיקת החוק, שנועד במהותו להגן על כבוד האדם, מבקשים עכשיו חברי הוועדה, בראשותו של ח"כ יריב לוין, לשלול מהמדיה את חופש הדיבור שלה - זכות שבוודאי אינה נופלת מן ההגנה על שמו הטוב של הפרט.
כוונת הוועדה שקופה וברורה: למנוע פרסום תחקירים עיתונאיים מביכים, שיש בהם, בין היתר, ביקורת על מחדלי השלטון. לדעת אנשי וועדת החוקה, מטרה זו תושג באמצעות הגדלה משמעותית של סכום הפיצויים בתביעת לשון הרע, גם ללא הוכחת נזק.

הסנקציה החמורה הזו אמורה למנוע חשיפה וביקורת שאיננה לרוחו של השלטון. היא נועדה לגרום למדיה לחשוב פעמיים בטרם תעז לפרסם תחקיר חושפני על שחיתות שלטונית. העורך האחראי יהיה חשוף, בהכרח, לתביעה אוטומטית, בסכום מרקיע שחקים, שמן הסתם לא יוכל לעמוד בו. או אז יגרום שוט הצנזורה להשתקתה של כל ביקורת בונה.
בחוק החדש יהיה כדי לבשר את קיצו של כל תחקיר עיתונאי. לכן הוא אבסורדי במהותו. אפילו משרד המשפטים, כמו גם בית המשפט העליון, שוללים אותו מכל בכל.
למעשה, מדובר בהחרפה דרמטית של הסנקציה, הקיימת כבר ממילא בחוק לאיסור לשון הרע. זו הרי כבר עומדת על סכום של 50 אלף שקל ועתידה לעלות עד למיליון וחצי שקלים.

אין ספק כי חוק חדש שכזה יהיה מנותק כליל מהמציאות, ויעמיד בסכנה את ספיחי הדמוקרטיה שעוד נותרו בארץ הזאת. אבל העניין מקומם שבעתיים כאשר לחוק שכזה אין אח ורע בעולם כולו. יש גם אירוניה טראגית שבסופו של דבר יפגע החוק, כבומרנג, בפוליטיקאים עצמם, שאינם אלא יוזמיה. זה יקרה כשאלה המנופפים היום בשוט הצנזורה, כדי למנוע תחקיר על עצמם - יקומו מחר ויבקשו, לשווא, לערוך תחקיר על יריביהם.

החוק האבסורדי הזה צריך להדיר שינה לא רק מהממונים על המשפט בארץ, אלא גם את מכל מי שחרד לחופש הדיבור בה. די בחוק שנחקק בעבר והעונה ממילא על הצרכים הדרושים למניעתו של לשון הרע.