סוריה ציינה אתמול (רביעי), 16 בנובמבר, את יום "תנועת התיקונים", יום השנה לעלייתה לשלטון של שושלת אסד. ביום זה לפני 41 שנים תפס חאפז אל-אסד, אביו של הנשיא הנוכחי בשאר, את השלטון במדינה, כונן בה שלטון איתן ואף יציב, שכדוגמתו לא ידעה סוריה מעודה. מאז, שלטו בה אסד ובנו ביד ברזל, תוך דיכוי אכזרי ובעיקר אפקטיבי של כל גילוי אופוזיציה לשלטונם.
אלא שלמשטר הסורי לא היה פנאי לחגוג אתמול את יום השנה לכינונו. אחרי הכל, הבשורות הרעות אינן חדלות להצטבר לפתחו. אמש הייתה זו החלטה נוספת של הליגה הערבית, המציבה אולטימטום למשטר הסורי להפסיק את הרג האזרחים במדינה, ולא - יאמצו מדינות ערב סנקציות חדשות נגדו. ולא רק בסנקציות כלכליות מדובר - מתברר שבאחרונה התגייסו כמה ממדינות ערב, למשל ערב הסעודית, וככל הנראה גם טורקיה, לסייע בכסף ואולי גם בנשק למורדים הסורים נגד המשטר. המשטר הסורי חושש כי הצעד הבא של מדינות ערב עלול להיות מתן אור ירוק לתקיפה צבאית נגד סוריה, דוגמת התקיפה המערבית בלוב.
ההתקוממות בסוריה - כותרות אחרונות:
"מחר בפריז: כנס עולמי לדיון ביום שאחרי אסד"
המרד נמשך: עריקים הרגו 8 חיילים ליד חמה
החלה מלחמת אחים? עריקים תקפו בסיסים ליד דמשק
ארדואן בהתקפה חסרת תקדים על אסד: "ניזון מדם"
אבל המאבק האמיתי מתנהל כעת בתוככי סוריה, בין המשטר למתנגדיו. מאבק זה הוא שיכריע את גורל המערכה, ולאו דווקא צעדים, דרמטיים ככל שיהיו, של מדינות ערב או מדינות המערב. אין ספק שהמאבק הזה עלה בימים האחרונים מדרגה. הוא הפך אלים יותר, ומעורבות בו, לראשונה, קבוצות מאורגנות של חיילים שערקו מהצבא והפנו את נשקם נגד עמדות ובסיסים של כוחות הביטחון ושל הצבא.
הצבא עדיין מלוכד ברובו
בראשית דרכו, התאפיין "האביב הסורי" בהפגנות שקטות של אזרחים בכל רחבי המדינה, בקריאה לחופש ולחירות. אבל ככל שחלף הזמן, האלימות שבה נקט המשטר נגד מתנגדיו גררה אלימות-נגד, הן מצד המפגינים ברחובות, אבל בעיקר מצד קבוצות של חיילים שהחלו עורקות במספרים הולכים וגדלים משורות הצבא אל שורות המורדים.
אמת, הצבא נותר בעיקרו של דבר מלוכד מאחורי הנשיא, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי צמרת הצבא הבכירה, הכוללת בעיקר קצינים בני העדה העלאווית, עדתו של אסד. מפקדי הצבא וכוחות הביטחון גם לא היססו, בניגוד לעמיתיהם בטוניסיה או במצרים, לדכא ביד קשה את ההפגנות ולהרוג מפגינים. ובכל זאת, תופעת העריקה משורות הצבא, בעיקר של קצינים וחיילים זוטרים, בני העדה הסונית, הולכת ומתרחבת.
בימים האחרונים גבר ביטחונם העצמי של עריקים אלו, ואפשר שבסיוע זר - טורקי או סעודי - הם הגבירו כוח ושמו ידם על ציוד ונשק מתקדם יותר. ואכן, לראשונה מאז החל גל המהומות בסוריה, התרחשו בשבוע האחרון שורה של תקריות דמים במהלכן תקפו עריקים אלו באופן יזום בסיסי צבא ובסיסים של כוחות הביטחון.
תיאום אופוזיציוני רופף
קשה להצביע על ארגון-גג המאגד את כלל הקבוצות החמושות, שהרי האופוזיציה בסוריה ידועה בפיצול העמוק השורר בשורותיה. נראה שברבים מהמקרים, התיאום בין קבוצות שונות של אנשי אופוזיציה בכל רחבי סוריה הוא רופף ביותר. ובכל זאת, בחודשים האחרונים חל תהליך איטי ומדורג של התאגדות של גורמי האופוזיציה השונים, ובראשם "המועצה הלאומית" שהקימו אישי אופוזיציה באיסטנבול שבטורקיה, הנהנית מתמיכת כמה ממדינות ערב, טורקיה ומדינות המערב.
מוקדם עדיין להעריך האם המעבר מהפגנות שקטות, בהן עדיין נוטלים מדי יום חלק מאות אלפי סורים, להתקפות אלימות של קבוצות חמושים, ישרת את האופוזיציה למשטר, או דווקא יסייע למשטר - שיצליח ללכד סביבו את הציבור הסורי החרד מפני אפשרות שהמדינה תידרדר לשפיכות דמים על רקע עדתי.
כך או אחרת, המומנטום עבר כבר מזמן מידי אסד לידי מתנגדיו, וכל יום שעובר מחליש עוד יותר את בשאר ומשטרו. ובכל זאת, כוחו של בשאר עדיין עמו, וכמה מבסיסי הכוח החשובים שלו - הצבא וכוחות הביטחון, וכמובן בני העדה העלאווית - עדיין ניצבים לצדו. אחרי הכל, עבורם המאבק הוא מאבק לחיים או למוות, שיהיה מנת חלקם אם מתנגדיהם יתפסו את השלטון במדינה. כך או אחרת, פירושו של דבר שהמאבק על סוריה עתיד להיות ממושך, ובעיקר עקוב מדם.