הכישלון של רבני צהר

האמת צריכה להיאמר. רבני צהר הם אנשים מצוינים אך הם שימשו פסאדה ידידותית, מראית עין של "הכל בסדר", אשר בלמה בעשר השנים האחרונות את הדרישה המוצדקת כל כך לפירוקה של הרבנות הראשית. בלעדיהם הרבנות הראשית הייתה קורסת. בגללם היא עוד עומדת על תילה. על כך לא מגיע להם פרס. להיפך.

קשה לחשוב על מוסד ממלכתי בישראל שמתנהל בנורמות כה מופרכות, כה מושחתות, כמו הרבנות הראשית לישראל. קחו נושא, ובדקו. כשרות? דברו עם אחד מבעלי עסקי המזון ושאלו אותו מה הוא חושב על ההשגחה של הרבנות. אם בעל העסק הוא יהודי שומר מצוות - הוא מספר זאת בחלחלה, אם הוא חילוני - הוא מגחך. אני מכיר בעל מסעדה אחת שיודע לספר שכבר שנים הוא רואה את המשגיח של הרבנות פעם בחודש, לחמש דקות. זה ביום שבו הוא משלם לו. במזומן, אגב.

בתחום הגיור המצב לא יותר טוב. אם הוריך עלו מברית המועצות לשעבר והתגיירת בשירותך הצבאי - לא בצבא הצאר, אלא בצבא ההגנה לישראל - הרבנות הראשית תבוא איתך חשבון ביום בו תבקש להינשא. חלק לא מבוטל מרבני הערים היום הם חרדים ועבורם הגיור בצבא פשוט אינו תקף. נסו לפתוח תיק נישואין ברבנויות הללו. ישנם חיילים המתארים זאת כהשפלה הגדולה בחייהם. המדינה שהעלתה אותם ארצה, המדינה שאותה שירתו ואשר בצבאה גם התגיירו, מעניקה לרבנות הממלכתית את הזכות לירוק בפרצופם.

תחום הנישואין הוא התחום בו השחיתות לא רק מרקיעה שחקים אלא גם ניכרת לכל עין. רב, פקיד מדינה, המגיע לחופה בלי היכרות עם הזוג, לפעמים באיחור, מתמקח על התשלום שניתן לו במעטפה, במזומן. עורך חופה כלאחר יד, והולך לו. המציאות הזו, שמוכרת לכולנו, היא שהביאה להקמת ארגון צהר בזמנו. לפני עשור בערך ראתה קבוצת רבנים חדורי אמונה עד כמה נשחתה הרבנות הראשית, עד כמה טראומטית לחילוני הממוצע חווית המפגש עמה, ואמרה: "נעשה מעשה". הם הציעו עצמם כמסדרי חופות, בהתנדבות, ועשו מאז תפקידם באמונה. הם היו נחמדים, לא לקחו גרוש, חייכו, אמרו מזל טוב ובאמת התכוונו.

זה היה נחמד, אבל זו הייתה מצווה שבאה בעברה. מעשה שלא בא לשנות מציאות אלא למרוח עליה שכבה עבה של מייק-אפ. רבני צהר היו מודאגים מיחסי הציבור הרעים של הרבנות הראשית, מהקלון הרבני שנחשף במערומיו. אך לא היה בהם האומץ לעשות את שבאמת היה צריך לעשות. הם לא טיפלו בסוגיית העגונות, בהשפלת הנשים בבתי הדין הרבניים ולא הרימו נס של מרד בסוגיית הגיור. הם נזעקו לטפל בענייני שמיטה, אבל לא יצאו בריש גלי נגד השחיתות, ההתחרדות, ההקצנה, הבדלנות. הם העדיפו להיות המסכה המחויכת שמסתירה את הפנים המכוערות.

כעת גם רבני צהר עומדים מחוץ לגדר שהם עצמם עזרו לבצרה. כמו הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים, גם רבני צוהר הם "מוקצה" בעיני הרבנות הראשית. את המציאות הזו חייבים לשנות. רק הפרטת שירותי הדת בישראל תהפוך מדינת היהודים לדמוקרטית יותר וליהודית יותר.


עו"ד יזהר הס הוא מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל