קרן נויבך המצוינת פתאום אינה עוברת מסך ואילו רביב דרוקר, אחד העיתונאים המצוינים שיש לנו, שלא עושה חשבון לאף אחד וחשב לתומו שאנחנו דמוקרטיה, ייאלץ ללכת כדי להציל ערוץ שימיו קצרים, זאת, כי חברת החדשות שלו טובה.
המשפט "להיות עם חופשי בארצנו" ישוב להיות אקטואלי, שרים קיצוניים שונאי חוק מחליטים על חוקי רוסיה שליברמן הוא נציגה העליון וחבורת מסיתי רבין, הרבנים, גודעים את עץ היהדות. בית המשפט העליון ברגעיו האחרונים משמש כאי של שפיות. כל זה נופל כבר זמן מה, אבל עכשיו זאת עובדה.
לא נשארה תקווה מ-"התקווה"
גדעון לוי כתב בעיתונו שיום אחד נתעורר והמדינה לא תהיה מה שהייתה. היא כבר עכשיו לא. אפילו מיכאל איתן, שחשבתיו למי שמכבד את הדמוקרטיה המקרטעת, מתחבר למחריבי המעט שנותר. הציונות לא רצתה לחזור לגטו על מסכנותו, כתנועת התחייה של העם היהודי ולא של רבני יש"ע ולא של החרדים המונעים מאתנו להציל בני אדם. באין תרומת איברים זאת, שהייתה מהפכה נגד כל מה שנתניהו וליברמן מהרסים בתאוות הבאים בדין, הבאים ברוע, אחרי האלפיים שנה שעליהן שרים את ההמנון שלנו. הרי איש מחבורת הבורים המנהיגים היום את המדינה לא היה כאן כשהקמנו אותה. ישנם היום צעירי האוהלים שרוצים מרד וישנה שלי יחימוביץ' המייצגת בתבונה ויושרה מיעוט נידח וחברים לה כשני מיליון ישראלים של מה שהפיניקים קראו ה-"לפניים", שרוצים ועושים טוב ועובדים קשה ומשרתים במילואים ואוהבים את מולדתם ואוהבים לראות את דרוקר חושף את הרע כדי שאולי יהיה קמצוץ של טוב.
אך אין לכל אלה עם. העם הגדול באמת, יצא בחוץ עם כמה מחברי הליכוד שיחד עם רבנים גזעניים ומדירי נשים, שמשחיתים את התרבות , שיושבים בצד, שמאיימים, שסוחטים ועושים רומן קמאי עם השכול שהמיטו והשאול שאליו הם מכוונים אותנו. יען, כי הם רוצים לקחת את מה שהם קוראים "חיל האוויר הכי טוב בעולם", להפציץ את וושינגטון ולהראות למוסלמי הזה, אובמה, מאיפה משתין הדג.
ראיתי איך העם האמריקני נכנע פעם. ארתור מילר, מעין דרוקר, של המחזאות האמריקנית גורש , חוקים דרקונים נחקקו, אבל איש אחד קטן בשם וולש, מניו אינגלנד, נעים הליכות, הרס את המקארתיזם שאנחנו היום מחקים במילים רכות ואגרוף חבוי בתוכן. דרוקר ולונדון וקירשנבאום ואחרים כבר לא יהיו קיימים בממלכה השביעית, אבל אצלנו בניגוד לאמריקה אין חוקה שתוכל לתקן, כל מה שהם הורסים יישאר הרוס. גמדי ימינו לא יתנו לינקי הקטן שאולי יהיה לנו, שיחולל נס. ובתולדות ישראל אמנם היו ניסים: חומות יריחו, פך השמן, ואולי שכחתי אחד, אך קשה להאמין שעם תדירות ניסית כזאת יש תקווה שתישאר מה-"תקווה".
ולמחוקקים בזבל , לג'וקים הטוקבקיסטים המתחבאים, עלובי נפש, במחילות לפני שתירו בי את הסמרק שלכם בדקו במילון לפני שאתם כותבים: "זקן עבס הלווי ש-טמוט קבר.