פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      למה לא צריך לבקר את התביעה הפלילית

      הנה עוד רעיון שתפקידו לבטל את שיקול הדעת העצמאי של אחד הגופים הממלכתיים החיוניים והרגישים, פרקליטות המדינה, ועל הדרך, כבדרך אגב, לפגוע במוסד חיוני נוסף - מבקר המדינה.

      הרעיון הוא להקים גוף מבקר לפרקליטות המדינה שיבדוק תלונות נגד פרקליטים ואת התנהלות הפרקליטות בתיקי התביעה הפלילית. כיום הפרקליטות עצמאית בהחלטה נגד מי להגיש כתב אישום וכיצד לנהל את תיק התביעה, כשהיא כפופה, כמו כל גוף ממלכתי אחר, למבקר המדינה.

      איני טוען שהפרקליטות חפה מטעויות. לא כל כתבי האישום שהגישה נתמכו בהחלטות בתי המשפט. אולם היא יצרה לעצמה דימוי מוצדק של מוסד שפועל ללא מורא, גם כשמדובר בכתבי אישום נגד ראשי ממשלות ונשיאים - תיק קצב הוא עוד הוכחה.

      הניסיון להעמיד מבקר לפרקליטות המדינה הוא מהלך שקוף שנועד להצר את צעדיה ולהטיל מורא בליבם של אנשיה. שיחשבו פעמיים לפני שהם פותחים במהלך נגד אישיות בכירה. מכבסת המילים, כאילו הצעות החוק באות למנוע טעויות ולשמור על זכויות הפרט, היא לעג לרש. זכויות הפרט - והכלל - יישמרו אם הפרקליטות תשקול שיקולים ענייניים ללא חשש מלחצים פוליטיים ואחרים. פוליטרוקים לא יבטיחו את זכויות האזרח, להפך. כבדרך אגב נפגע גם כבודו של מוסד מבקר המדינה, שבמשתמע אינו מבצע את תפקידו - לפחות במקרה של פרקליטות המדינה. שכן אם הוא עושה את המוטל עליו, מדוע יש צורך במבקר נוסף?

      המהלך הוא חלק ממהלך גדול של עודף חקיקה מטורף, המציף את המרחב הציבורי שלנו מאז החלה הכנסת הזאת לכהן. בולמוס החקיקה הזה, אם יצליח, הוא בכייה לדורות. הוא מצמצם את מרחב ההתנהלות שלנו בכל תחומי החיים. חלק ממנו, כמו ההצעות לשינוי בהליכי מינוי שופטים לביהמ"ש העליון, הוא מאמץ כביר להצר את צעדי בית המשפט העליון ולכפות עליו משמעת פוליטית. זו סטייה חמורה מעקרון הפרדת הרשויות ופגיעה קשה בדמוקרטיה - גם לטענת שרים אמיצים מהליכוד.

      חלק אחר מהמהלך הזה נובע מהעולם הפוסט-מודרניסטי שבו אנו חיים. במציאות כיום שום דבר אינו קדוש ואין שום ערכים או כללים שיש לשמור עליהם. הבה נמנה מבקר לפרקליטות, ואולי מבקר למבקר המדינה. ואם לא ישביע את רצוננו - תמיד אפשר למנות עוד מבקר מעליו. אז זהו, שלא. ככה חברה אינה יכולה לתפקד. מערכת הערכים הבסיסית והמוסדות המוציאים אותה לפועל חייבים להתנהל במסגרת מוסכמת. גם אני מאמין בציווי הבודהיסטי "הטל ספק בכל", אבל בעיניי יש להתייחס אליו בצורה פילוסופית, ולא לתרגם אותו מעשית. הפשט, במקרה הזה, יוביל לאנרכיה ולהתפרקות חברתית.