הדרמה שהתנהלה במשך חמש שנים וחצי הגיעה לסיומה אתמול, עת החליטו פה אחד שלושת שופטי בית משפט העליון על דחיית ערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב.
מה שהתחיל כתלונה על סחיטה באיומים מצידו של קצב כנגד המתלוננת בעבירת האונס המוכרת לכולנו כ"א' מבית הנשיא", הגיע אתמול לסיומו בהכרעה סופית, שאיננה משאירה מקום לצל צילו של ספק. הגיע המועד לקרוא "לילד בשמו" ולשים קץ להתפתלויות וזריית חול בעיני הציבור כולו. מדובר בעבירות של אונס!
מבחינתן של נפגעות העבירה, ההחלטה שהתקבלה היום איננה רק החלטה משפטית השוקלת את משקלן של ראיות ועדויות ועוסקת בפלפולים משפטיים כאלה ואחרים. מבחינתן ההכרעה היא הכרה מהותית באמינותן ובשמן הטוב, בעיקר לאחר השנים הארוכות בהן דמן הותר ולא אחת הפכו הן בעצמן לנאשמות שקיוו והמתינו לרגע בו תתבסס ההכרה כי הפשע בוצע כלפיהן.
פרשת קצב מהווה נקודת ציון משמעותית ביחס הציבור לעבירות מין. לראשונה זכו נפגעות תקיפה מינית להכרה חברתית פומבית ולתמיכה מופגנת בהתגייסות הציבורית כנגד הסדר הטיעון. אין המדובר בתמיכה מובנת מאליה לאור הזרמת מידע מכוונת לתקשורת מצד "מקורבי קצב" שמטרתה אחת היא - פגיעה באמינותן, ביושרן ובמניעים של כל אחת מהמתלוננות.
ההליך המפרך שעוברים המתלוננים
למרות שזהו אינטרס חברתי ברור, שכן כל אחד מאתנו היה רוצה לחיות בחברה המעניקה לנפגעי עבירות מין סיוע, הרי המציאות בישראל אינה כזו - הנפגעים אינם זוכים לטיפול הנפשי הנדרש כל כך, או לייצוג על חשבון המדינה (במובחן מעבריינים) והם נאלצים להתמודד לא אחת עם סטיגמות חברתיות. במקום החיבוק החם, עוברים המתלוננים הליך ארוך ומפרך. שוב ושוב הם יתמודדו עם הטלת ספק באמינותם, בדבריהם, יעברו חקירות במשטרה, בפרקליטות ובבית המשפט. התהליך ממושך, אורך שנים ומלווה בהינתן פרשנות מפלילה, ביקורת חברתית, פגיעה בפרטיות, בתשלום של מחירים אישיים כלכליים, משפחתיים וזוגיים כשלבסוף, לאחר כל זה, ישנו סיכוי שהאמת לא תצא לאור והצדק לא ייעשה.
לאחר בחינה ממושכת ומדוקדקת קובע היום גם בית המשפט העליון כי אין לערער על אמינות הנפגעת מאונס ומחזק בהחלטתו את האמירה הברורה של בית המשפט המחוזי אין לאיש במדינה זכות לנצל את מעמדו בכדי לבצע עבירות מין, גם לא לאזרח מספר אחת. לקביעה זו משמעות מכרעת מבחינת נפגעים בעבירות מין ויש לקוות כי המסר הציבורי המשמעותי מפרשת קצב יאומץ אל לב הציבור: למען כולנו, אל תחששו להתלונן!
ההליך המשפטי גובה מחיר כבד מאוד מהנפגעים ומהנפגעות ולעיתים מוסיף טראומה נוספת לטראומת הפגיעה, דבר ההופך את ההתמודדות איתו לכמעט בלתי אפשרית ללא ליווי וייצוג משפטי. מסיבה זו קם מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו, הנאבק למען זכויותיהם של נפגעי עבירה ומנסה להקל ככל הניתן על הנפגעים בעבירות אלו את הדרך הארוכה והקשה שלפניהם.
הכותבת היא עו"ד דקלה טוטיאן, מייסדת ומנכ"לית מרכז נגה, למען נפגעי פשיעה, הקריה האקדמית אונו, הנאבק למען זכויותיהם של נפגעי עבירה.