פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      העשיר שמכר את הפרארי

      מנהל בנק שהפך לספר | בכירה בהיי?טק שהפכה לשיפוצניקית | קצין בכיר שהפך למתנדב עם בני נוער | והמנכ"ל שהפך למסז'יסט ושב להיות מנכ"ל | היה להם הכל, אבל הם רק חיפשו את האושר

      מה הייתם עושים לו היו לכם מיליון דולר בבנק, והיו מבטיחים לכם שתצליחו בכל מה שתעשו? זוהי אחת משאלות המפתח שמציגים מאמנים לחיים כדי לבדוק עד כמה אנו עוסקים במקצוע שבחרנו מתוך בחירה חופשית ועד כמה מתוך אילוצים של צורך בכסף או בהצלחה - שניים מהגורמים המרכזיים המניעים את בחירותינו.

      דבר שזוכה לפחות התייחסות הוא משמעות המילה הצלחה, שבעולם המערבי יש מידה רבה של בהירות לגביה: קריירה מפוארת, סטטוס מקצועי וחברתי גבוה, השכלה ותארים וכמובן, גם כסף. מעטים הם האנשים שרואים בשלוות נפש, אהבה ושמחת חיים סמלים של הצלחה, אלא אם כן הם באים בעסקת חבילה עם כל הקודמים. מנגד, גם האפשרות של הסתפקות במועט וחיים של "בעוני ובאושר" אינה אטרקטיבית, כי כשהעולם מציע לנו כל כך הרבה הנאות שכסף יכול לקנות, באמת שחבל לפספס אותן. גם על התאווה לסטטוס מקצועי וחברתי קשה לנו לוותר, כי הצורך בהכרה ובהערכה חברתית זורם בעורקינו בערך מהרגע שבו הגחנו לעולם.

      אבל גם אם זה לא פוליטיקלי קורקט וגם אם אנחנו משננים את המנטרה "כל עבודה מכבדת את בעליה", מוסכם על כולנו שיש עבודות שמביאות יותר כבוד, ויותר כסף. אנחנו נושאים עיניים בקנאה לעבר השכן המנכ"ל; עוטים ארשת כבוד מול הפרופסור או האל"מ בצה"ל; מציצים ביראה לעבר חדרו של מנהל סניף הבנק שלנו. לרגע לא עולה בדעתנו שהם היו מעדיפים להמיר את התואר המרשים בעבודת כפיים פשוטה, את המשכורת החמש ספרתית בכזו של ארבע ספרות ואת רכב החברה המפנק בטרנטה מקרטעת או במונית שמסיעה אנשים ממקום למקום.

      אז זהו, שלפעמים הם כן. ופה ושם, כמו בסיפורים שאנו מביאים כאן, הם אפילו הולכים עם זה עד הסוף - גם כשאין להם תוכנית חלופית ואין להם חלום לממש. כולם פנו למקצוע חדש במקרה, אחרי שהתגברו על החשש מ"מה יגידו" ומסטיגמות חברתיות ומגדריות, לטובת מה שנכון להם. לפעמים התגובות של הסביבה הפתיעו בגדול. ובאשר ל"מחיר": רובם לא מסתירים שהם משלמים מחיר כזה, אך הם בטוחים שהוא זמני. בכל מקרה - מבחינתם הוא בטל בשישים מול חדוות השחרור ממוסכמות חברתיות כובלות ומול ניצחון הבחירה החופשית של הלב.

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      רות פלמון

      בעבר: מנהלת בכירה בהיי?טק
      היום: שיפוצניקית שותפה בחברת "נגיעות של צבע"

      פלמון (37) היא בעלת תואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני במינהל עסקים. היא עסקה בתפקידים בכירים בתחום ההיי?טק ובהם שיווק ופיתוח עסקי, נהנתה ממשכורות גבוהות, מרכב חברה, מארוחות צהריים במסעדות יוקרה, מנסיעות לחו"ל ומפינוקי היי?טק נוספים, למשל מסאז'ים בהפסקות צהריים. היא גרושה ואם לבני 6 ו?9, מתגוררת בהרצליה.

      המשבר: "לפני ארבע שנים, אחרי כעשור של עבודה בתחום, הרגשתי שאני נחנקת. משעות העבודה הרבות, משהייה של שעות ארוכות תחת מנורות הפלורסנט המשרדיות, כשהתקשורת עם העולם החיצון מתבצעת בעיקר באמצעות אי?מיילים ולעיתים נדירות בטלפונים. במשך שש שנים תמרנתי בין עבודה למשפחה, עם הרבה עזרה של הבעל, אבל את תחושת הפספוס שלי עם הילדים כלום לא הצליח לטשטש. החלטתי לעזוב הכל, ובאותה תקופה גם התגרשתי".

      השינוי: "לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות. במסיבה אצל חברים פגשתי את מיכל, שעבדה כנגרית ומסגרית, והפכנו מייד לחברות. חלקנו חלומות וגילינו שיש בינינו התאמה אישית, אמונה בחזון משותף ותשוקה ליצירה. בשלב מסוים החלטנו לפתוח עסק משותף. שתינו מאוד אוהבות את עולם השיפוצים שיש בו המון יצירה והוא משפיע על חייהם של דיירי הבית. אני נהנית מהפיזיות שיש בתחום הזה ונהנית לגעת, לראות, לדבר עם אנשים. ברוב הפרויקטים אנחנו מטפלות משלב העיצוב ועד הביצוע, כולל אפליקציות מיוחדות בצבע, גבס וריצופים מיוחדים, הריסה של קירות ופירוק קרמיקה וכן בניית קירות בטכנולוגיות שונות. אנחנו מפעילות אנשי מקצוע מוסמכים בתחומי חשמל ואינסטלציה. כל הלימוד שלנו נעשה בשטח ואנו נעזרות במהנדסים ובאדריכלים".

      הסביבה: "כולם היו בהלם מוחלט. השאלה הפופולרית היתה: 'שיפוצניקית?! את מתכוונת מעצבת?' התגובה הנפוצה ביותר בקרב המשפחה והחברים היתה: 'היה לך הכל! מה לעזאזל את עושה?' כולם הגיבו כך, חוץ מהילדים שלי שגאים לספר לכולם שאני שיפוצניקית ופשוט לא מבינים את התגובות חסרות האמונה של האנשים. מבחינת הלקוחות - מי שמדבר איתנו מבין שאנחנו מקצועיות מאוד, וזה משחרר אותו מלבטים. יש לקוחות שמראש מעדיפים נשים בזכות תכונות נשיות, בין השאר ראייה הוליסטית, ירידה לפרטים והכלה גדולה יותר של צורכי הלקוחות".

      המחיר: "בתחילת הדרך היו לי חששות לגבי התחום החדש, כי עברתי ממקום של אוטוריטה מקצועית לתלמידה. יש בי עדיין מקום של ספקות לגבי ההחלטה, רק בגלל ענייני הפרנסה שלא מתקרבים להכנסתי בהיי?טק. עם זאת, ארבע שנים מאז שפתחנו את החברה ואני לא מתחרטת לרגע. זה פתח לי עולם הרבה יותר מוחשי ולא הייתי חוזרת לרגע להיי?טק, למרות שמבחינה כלכלית שילמתי מחיר".

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      איציק יואב

      בעבר: מנהל סניף בנק
      היום: ספר ובעלי סלון hair&style איציק יואב בנתניה

      יואב (44) הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב. עם סיום לימודיו החל לעבוד בבנק מסד בנתניה כקופאי, ובמהלך השנים הלך והתקדם לתפקידים בכירים יותר, שבשיאם, לאחר 12 שנות ניסיון, היה למנהל סניף בנק מסד בקריית טבעון. הוא נשוי לאושרת, מנכ"לית מלון דניאל בהרצליה פיתוח. הם מתגוררים בשכונת רמת פולג בנתניה והורים לבנות 8 ו?13.

      המשבר: "בשנים האחרונות לעבודה בבנק מאסתי בתחום ואיבדתי עניין. בתקופה שבה ניהלתי את סניף הבנק בטבעון נסעתי כל יום הלוך וחזור מביתי ברמת פולג בנתניה. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שהחיים קצרים, ולא צריך לסבול ולעבוד במשהו שלא כיף בו".

      השינוי: "כשעזבתי לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות. בשנה הראשונה עבדתי עם אבי בבורסה ליהלומים בתור ממיין אבנים, אבל הוא עודד אותי למצוא מקצוע אחר. הוא הבין שאין סיכוי שאחזור למערכת הבנקאית אך העדיף שלא אעבוד איתו ביהלומים כי התחום כבר אינו משגשג כבעבר. לפני כשלוש שנים נתקלתי בעיתון במודעה של בית הספר לספרות של שוקי זיקרי, וחשבתי לנסות. היה לי הסכם שאני מגיע רק לשני שיעורי ניסיון ואז מחליט אם להישאר. בשיעור הראשון לא ידעתי להחזיק פן ומברשת ולחלק את השיער לארבעה חלקים, אבל ניסיתי. אחרי השיעור השני הבנתי שזה זה. התרגשתי ונדהמתי מהמהפך שאפשר לעשות לנשים, וקיבלתי משובים טובים מאוד מהמדריכים. כל התלמידים בקורס היו צעירים ממני ב?20 שנה אבל התיידדנו מאוד.

      "הקורס נמשך שמונה חודשים, ובסופו ביקשו ממני להדריך. כשסיימתי להדריך טסתי ללונדון למשך חצי שנה כדי להתמקצע עוד יותר. למדתי במכללה של וידאל ששון, בין השאר גם שיטות גזירה חדשות. כשחזרתי משם החלטתי לפתוח מספרה באזור התעשייה בפולג בנתניה, ולאט לאט צברתי לקוחות שהגיעו מפה לאוזן. לאחרונה העברתי את המספרה למקום מרכזי בשכונת פולג".

      הסביבה: "בהתחלה אשתי היתה בהלם, אבל למרות זאת מאוד תמכה בי ועודדה אותי. את התספורת העצמאית הראשונה ניסיתי עליה. היא היתה מרוצה ועד היום אני הספר האישי שלה ושל חברותיה. הבנות התלהבו מהרעיון שלאבא יש מספרה משלו. המשפחה הקרובה תמכה. הלקוחות של הבנק שעבדתי בו היו בהלם מוחלט, אבל רבים מהם הפכו להיות לקוחות שלי במספרה. גם הרבה מהחברים היו בשוק מהמעבר שלי ממנהל בנק לספר, אבל גם הם הפכו להיות לקוחות. למרות שהסביבה קיבלה את השינוי בסטטוס המקצועי שלי, דווקא לי לפעמים לא היה פשוט להסתגל לרעיון שהפכתי להיות ספר, בגלל הסטיגמה של המקצוע. אז בניתי מספרה שמעוצבת בצורה קלאסית, והטבעתי בה חותם אישי משלי: מהשעה חמש אחר הצהריים אנחנו מגישים אלכוהול חינם ללקוחות. חוץ מזה, אצלנו מקפידים לחפוף ללקוחות את השיער פעמיים: גם לפני התספורת וגם אחריה".

      המחיר: "השכר שלי עדיין רחוק מהמשכורת של הבנק ואבי תומך בנו כלכלית מדי חודש. אשתי מצליחה, ואין לאף אחד מאיתנו בעיה עם זה שהיא היום המפרנסת העיקרית. אנחנו כבר 20 שנה יחד, מתוכן נשואים 13 שנה. אני מאוד מקווה שעם המעבר למקום החדש העניינים יתחילו לרוץ גם מבחינה כלכלית. מבחינת שעות עבודה אני עובד קשה יותר: משמונה וחצי בבוקר עד שמונה בערב בימים א' עד ה', ומשמונה וחצי בבוקר עד ארבע אחר הצהריים ביום שישי. מאוד חשוב לי לשמור על מחירים הוגנים גם כשיגבר העומס, כי לא נראה לי שאנשים צריכים לשלם מאות שקלים לתספורת רק בגלל מוניטין ושם. בסך הכל אני מרוצה מאוד מהשינוי ולא הייתי עושה שום דבר אחרת".

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      אלי שרון

      בעבר: אל"מ ומנכ"ל בשוק הפרטי
      היום: סטודנט, מדריך מתנדב בעמותות ובמועדוניות נוער, חי עם בן זוג

      אלי שרון (59) שירת כקצין בקבע בתחום הלוגיסטי של צה"ל והשתחרר ב?1994 בדרגת אל"מ. עם שחרורו מצה"ל התגרש, יצא מהארון ועבר לחיות עם בן זוג. עד לפני שנה עבד במגוון תפקידי ניהול בכירים בשוק הפרטי, שבהם סמנכ"ל בחברת המשביר מזון ומנכ"ל חברת מי צורים. לפני כשנה הפסיק לעבוד והפך לסטודנט לתואר שני בלימודי משפחה במכללה למינהל. בד בבד הוא מתנדב כמדריך במועדוניות, בעמותות ובחטיבת ביניים באור יהודה, שם הוא מתגורר עם בן זוגו.

      המשבר: "נישאתי בגיל 25 לאישה שבעיניי היא יפהפייה בקנה מידה עולמי. מאז ומתמיד ידעתי שאני נמשך לגברים והיו לי התנסויות, אבל זה היה בתחילת שנות ה?70 ולא היה איפה לקרוא ומה לעשות עם זה. עברו עלי שנים ארוכות של התחבטות נוראה ומייסרת, עד שהתאהבתי מאוד בגבר מסוים. ככל שהצלחתי בעצמי להפנים ולהבין את המשמעות של היותי הומו, כך הצלחתי להעביר זאת לאשתי. לשנינו לקח זמן להבין את מלוא המשמעות. בדרך נולדו לנו שני ילדים. בתום שירות הקבע שלי, כשהייתי בן 42 וילדיי היו בני 7 ו?11, החלטתי להתגרש ולחיות עם בן זוג שהכרתי".

      השינוי: "כל חיי עסקתי בלוגיסטיקה, תפעול וכלכלה אבל נפשי יצאה תמיד לתחום הטיפול בבני אדם. אילו יכולתי לסובב את הגלגל אחורנית, הייתי משנה רק את הבחירה המקצועית ופונה לטיפול כבר בראשית הקריירה. לא עשיתי זאת מפחד. התחתנתי בגיל 25 כשהייתי כבר קצין בצבא קבע. תכננתי להשתחרר, לנסוע לחו"ל וללמוד שם פסיכולוגיה, אבל אביה של אשתי שכנע אותי להישאר בצבא ולבנות שם קריירה, כלומר 'ללכת על בטוח'. בחרתי בזה ממקום של בהלה. במהלך השירות הצבאי למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה, קרימינולוגיה וסוציולוגיה בבר?אילן, הפכתי לאב, התמקדתי בקריירה הצבאית וויתרתי על החלום לטפל. אחרי תפקיד הניהול האחרון שלי לא הצלחתי למצוא עבודה רצינית. שמעתי על מסלול לימודי משפחה לתואר שני במכללה למינהל ונרשמתי. בימים אלו אני מתחיל את השנה השנייה והאחרונה. בנוסף אני לומד טיפול זוגי ומשפחתי במכון שינוי. בשנתיים האחרונות אני מתנדב בחטיבת ביניים באור יהודה ומעביר שיעורי עזר לתלמידים, וגם מתנדב בעמותת יוניסטרים אשר מאתרת נוער בעל פוטנציאל ומחברת אותו לתחום העסקי, למטרת העצמה אישית".

      הסביבה: "הגירושים והיציאה מהארון לוו בטיפול פסיכולוג שהנחה והדריך אותנו. המעבר היה חלק. לילדים היה קושי גדול יותר להשלים עם הגירושים מאשר עם העובדה שאני הומו, ובשלב מסוים הם אפילו בחרו לעבור לגור איתנו. הקשר עם אשתי היה ועודנו טוב מאוד. היציאה מהארון לא פגעה בקידום שלי, לא בצבא ולא בחיים האזרחיים, למרות שזה היה אז הרבה פחות מקובל. השינוי המקצועי משפיע על הזוגיות שלי: בן זוגי הכיר אותי כנושא תפקידים בכירים, והיום אני עוסק בטיפול ובהתנדבות כך שנושאי השיחה שלנו השתנו. בעיה נוספת היא שכשעבדתי הרווחתי מצוין, ועכשיו אני סוג של פרימדונה שרק מוציאה כסף על לימודים, כשבן הזוג שלי הפך למפרנס העיקרי".

      המחיר: "כרגע המחיר הוא כלכלי בלבד, כפועל יוצא של שינוי הקריירה. עם זאת, ההתנדבות עם בני הנוער ממלאת אותי בשמחה ובסיפוק גדול כשהם מתקדמים בלימודים וכשאני מצליח לעזור להם ליצור שינוי חיובי בחייהם. ברמת הזוגיות, יש לי לעיתים ייסורי מצפון כלפי בן זוגי, אבל אנחנו אוהבים מאוד, ומדובר במצב זמני של לימודים והיעדר הכנסה נוספת. עם ילדיי ועם אשתי לשעבר היחסים נפלאים".

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      חיים דרורי

      בעבר: מהנדס טקסטיל, טכנולוג ראשי ויזם
      היום: נהג מונית

      דרורי (56), גרוש ואב לארבעה, עבד כ?15 שנה בתור מהנדס טקסטיל, בין השאר במרקס אנד ספנסר באנגליה, במפעלי תשלובת פולגת כטכנולוג ראשי ובדרום אפריקה - שם הקים עבור יזם ישראלי מפעל טקסטיל ענקי עם 3,000 עובדים. בשנות ה?90, כשענף הטקסטיל נכנס למשבר, הוא שב ארצה והקים מפעל לייצור מיצים סחוטים טבעיים.

      המשבר: "המפעל קרס לאחר שש שנים. באותה תקופה גם התגרשתי, כשארבעת ילדיי היו אז בני 6 עד 20. נכנסתי לראשונה בחיי למשבר כלכלי שהפך למשבר נפשי. במקרה פגשתי אישה רוחנית מאוד שחשפה אותי לראשונה לעולם הרוח. התחלתי לקרוא ספרים של מורים רוחניים, בין השאר אושו וקרישנה מורטי, והבנתי שכל מה שעשיתי והשגתי במהלך חיי לא היו דברים שרציתי באמת, אלא דברים שחשבתי שיגרמו לי להיות מאושר. הלכתי לסדנת ויפאסנה, עשיתי מאסטר ברייקי. באותה תקופה הייתי מובטל ומאושר, וחייתי על חסכונות".

      השינוי: "במשך כמה שנים עבדתי בעבודות מזדמנות, שבהן שוטף כלים ואוסף צלחות משולחנות בבית הקפה של אחותי, 'כיכר הלחם און ליין', בהרצליה. שם פגשתי לקוח קבוע, עורך דין, שאמר לי שאני צריך להיות נהג מונית. הייתי אז בן 50, ומשום מה הרעיון הדליק אותי. עשיתי קורסים והתחלתי לעבוד כשכיר בתחנת מוניות השקם לראות אם זה מתאים לי. אחרי חודשיים רכשתי מונית משלי והתחלתי לעבוד כעצמאי באותה תחנת מוניות, עד היום".

      הסביבה: "מרבית הלקוחות בבית הקפה של אחותי, שבו פיניתי צלחות ושטפתי כלים, הכירו אותי ואת ילדיי כי התגוררנו בעיר, והם ידעו שעסקתי בתפקידי ניהול בכירים. מבחינתי זה היה תרגיל רוחני ומעשי של ויתור על האגו ומתן כבוד לכל מקום שאני נמצא בו. כשהפכתי לנהג מונית כבר לא הייתי מושפע כלל מסטיגמות וענייני סטטוס מקצועי בזכות העבודה הרוחנית שעשיתי. כבר הייתי בשל ויכולתי להתמסר להנאה וליתרונות בעבודה החדשה שבחרתי".

      המחיר: "אני חי היום חיים של פרנסה בשפע לעצמי, כולל תמיכה בילדיי ובמי שלצידי. אני אסיר תודה על כל שקל, גם אם זה פחות ממה שהיה לי בעבר, כי שקל שבא ממקום של אהבה לחיים שווה ערך למיליון שקלים שבאים מעשייה שאין בה אהבה לחיים. העבודה במונית מאפשרת לי חופש רב, אני זוכה למפגש מרתק עם אנשים, שקרוב ל?70 אחוז מהם לקוחות קבועים. על הכרטיס שלי כתוב 'נהג שיודע להקשיב' כי בימינו הקשבה הפכה להיות תכונה נדירה, ולדעתי היא אחת מארבעת היסודות החשובים של החיים. גם בלי לראות את כרטיס הביקור שלי, אנשים נפתחים בפניי ואני בעיקר מקשיב להם".

      הגעגוע לכוח

      מעוררי השראה ככל שיהיו, חשוב להדגיש שכל המרואיינים בכתבה דיווחו על שינויים שלא נעשו בהתקף פזיז של רגע, אלא בתהליך ארוך של הבשלה ושל בחינת השלכות הרווח וההפסד שהיו עשויים להיגרם כתוצאה מהם. אבל לא בכל המקרים נשמר המאזן בין העלות לתועלת. לעיתים המחיר הכלכלי והחברתי מתברר כגבוה מדי.

      את ידיו של צ' (48), שביקש שלא להיחשף בשמו המלא, פגשתי לפני כחצי שנה במהלך עיסוי באחד ממרכזי הספא בארץ. אף על פי שניסיתי להשתיק מחשבות כנדרש בתענוגות מעין אלו, היה קשה שלא להבחין שהמעסה שלי מעט חריג בנוף המעסים - בגילו, במראהו, במידת הריכוז והרצינות שלו ואפילו במקצועיותו. האם ניחשתי שהוא בעצם מנכ"ל בכיר, בעל תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במינהל עסקים? לא. את הפרטים האלה הצלחתי לדלות ממנו, ולא בקלות, רק בסוף הטיפול. כך גיליתי שצ' עסק בתפקידי ניהול שונים ומכובדים, ובהם סמנכ"ל ומנכ"ל. תפקידיו כללו שעות עבודה רבות ואינטנסיביות, ששולבו בהן נסיעות עבודה רבות לחו"ל. לפני שלוש שנים, לאחר 25 שנות קריירה פורות, גם הוא חווה משבר.

      "אני נשוי ואב לשלושה, אז האפשרות לעזוב הכל ולנסוע להודו לא התאימה לי, אבל הרגשתי צורך עז לצאת מהמרוץ ולחיות חיים רגועים יותר", הוא סיפר. "למזלי, במסגרת העבודה האחרונה שלי נסעתי פעמים רבות לסין ולתאילנד, ושם התחלתי לקחת קורסים בעיסוי בשביל הכיף. גיליתי שאני נהנה מאוד מכך, ובשעות הפנאי מהעבודה התאמנתי על חברים ובני משפחה. מהתגובות החמות הבנתי ש'יש לי את זה'".
      כך, בד בבד עם תפקידו הבכיר האחרון, מיסד צ' את לימודיו בתחום טיפולי הגוף, התמחה בטכניקות טיפול שונות והתחיל לטפל בשעות הפנאי. זמן קצר לאחר מכן עזב את עבודתו, פתח קליניקה במרכז הארץ, ובנוסף טיפל בספא שבו ביקרתי.

      "אני נהנה מאוד מהעיסוק החדש ומהתגובות של המטופלים", סיפר בזמנו, "אבל קשה לי שלא לתהות אם זה מה שאני רוצה לעשות כל חיי. קשה לי להשלים עם העובדה שאני מוותר על קריירה מפוארת ועל תארים שלכאורה יורדים לטמיון. מבחינה כלכלית, מדובר ברמת הכנסה שהיא כעשירית מרמות ההכנסה שהורגלתי אליהן כמנכ"ל וכסמנכ"ל. למרות שלמזלי אני זוכה בתמיכה ובעידוד למהלך שעשיתי מצד אשתי והילדים, אני לא יכול לומר בוודאות שזה יהיה העיסוק הבלעדי שלי, אבל כרגע אני פשוט נהנה".

      חצי שנה עברה מאז אותה פגישה, וצ', מתברר, סוגר את הקליניקה וחוזר להיות מנכ"ל של חברה מסחרית. "אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש פגיעה כלכלית קשה כשנפרדים ממשכורת של 60 אלף שקלים בחודש לטובת משכורת של אלפים בודדים", הוא מסביר. "אבל גם אי אפשר להתעלם מהעובדה שחסר לי מאוד הקטע הניהולי, הצורך להניע דברים, המעמד והכוח. עם זאת, ברור לי שאני לא אפסיק לטפל. אולי אעשה זאת בערבים ובסופי שבוע".

      smadars@israelhyom.co.il