במה לא האשימו אותה? בהפיכת הצופים בה לבטטות כורסה, בחינוך לאלימות, בפגיעה חמורה באינטליגנציה. טענו שהיא פוגמת בשבטיות המסורתית, שהיא מנתקת אנשים מהחברה, שהיא מנוונת את המוח. והנה, שלושה מחקרים מקבילים המתפרסמים בימים אלו, עשויים להחזיר לה את שמה הטוב. אם להאמין להם הרי שהטלווזיה לא רק שאינה מזיקה, ייתכן והיא אפילו מסייעת ליצירת קשרים ומפתחת מיומנות חברתית.
ד"ר דארין הודג'טס, מרצה לתקשורת במחלקה לפסיכולוגיה חברתית בבית הספר לכלכלה בלונדון(LSE), אחד מהפרופסורים המגינים בימים אלו על תרבות הטלוויזיונית, טוען כי למרות שב-40 השנים האחרונות הצטבר מידע רב אודות הנזק שגורמת הטלוויזיה, למעשה היא יכולה להיות גורם חיובי ביותר בכל הנוגע לפיתוח מיומנות תקשורת בין אנשים.
לאחרונה בדק פרופ' הודג'טס את השפעת הקשרים החברתיים על מצב הנפשי של גברים. בין המסקנות אליו הגיע, לאחר שגברים שיתפו את חבריהם ברגשותיהם חל שיפור משמעותי במצב הנפשי. שיחות כאלו בין גברים, סבור הודג'טס, מתקיימות בין היתר סביב צפייה בטלוויזיה בכלל וספורט בפרט. "צפייה כזו יכולה לפתח את מיומנות התקשורת של גברים רבים", אמר לבי.בי.סי.
סביבה וירטואלית לא פחות חשובה ממשפחה
עמיתה של ד"ר הודג'טס, פרופ' סוניה ליוונגסטון חקרה במשך זמן רב את השפעת הטלווזיה והאינטרנט על ילדים. כמו הודג'טס גם היא סבורה כי הפאניקה לגבי השפעה הרעה על מוחם הקט של בני הנוער הייתה מוקדמת.
משך זמן רב סברו חוקרים כי הטלווזיה גורמת לפגיעה ממשית בפעילות המוח. מחקרים הראו כי בזמן שינה עובד המוח יותר מאשר בזמן צפייה בטלווזיה. אולם פרופ' ליווינגסטון טוענת כי אין מקום לבהלה. "כל עוד ילדים מחונכים לצפייה שהיא מגדירה חכמה, אין סכנה לפגיעה באינטלגניציה שלהם". גם על רשת האינטרנט היא אומרת דברים דומים. "למעשה הגלישה ברשת יכולה לסייע בפיתוח קשרים חברתים ותקשורת אישית עבור ילדים ובני נוער".
ואם לא די במחקרים הבריטים, מתפרסם לאחרונה מחקר דומה שנערך בארה"ב. חוקרים מבית הספר למידע ושפות באוניברסיטת ניו ג'רזי מצאו כי גלישה בצ'ט, פורומים ושימוש בשירותי דואר אלקטרוני הגבירו את תחושת השייכות של בני נוער. "הסביבה הוירטואלית יכולה ליצור קהילה אלטרנטיבית יעילה וחשובה לא פחות ממשפחה" כותב במחקרו פרופ' רונלד רייס.