פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקצין דורש הכרה בנכות: "חליתי בעקבות רצח רבין"

      לפני הרצח בכיכר, שימש ה' כקצין משטרה במחוז תל אביב. במשך שנים הוא שמר בסוד את העובדה שחלה בסוכרת, עד שדרש לקשור בין המחלה לרצח. "הטראומה גרמה לתוצאה"

      בזמן הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, שימש ה' כקצין המבצעים של מחוז תל אביב במשטרה. הימים שלפני העצרת היו עמוסים וכללו הכנות רבות, זאת למרות שלא היו התרעות מיוחדות. "היתה תקופה מתוחה בגלל הסכמי אוסלו. היה צפי שגורמי ימין ינסו להפריע לעצרת והיו התרעות פח"ע רגילות, לא מעבר", הוא נזכר. הימים שאחרי היו לחוצים מאוד, וכללו אי ודאות וחששות רבים. כמה חודשים לאחר מכן התפרצה אצלו מחלת הסוכרת. מעל 10 שנים הוא שמר זאת בסוד והמשיך להתקדם במשטרה. אולם לפני ארבע שנים פנה לקצין התגמולים בבקשה לקבל הכרה כנכה כוחות הביטחון, בשל מחלתו, שנגרמה לטענתו בעקבות הרצח בכיכר. הנושא נידון כעת בבית משפט השלום בבאר שבע.

      "לפני זה לא היה לי שום דבר, הייתי בריא. פתאום זה התפרץ", מספר ה', "החיים כבר לא אותו דבר. סבלתי מפגיעה בראייה, יובש בפה, בעיות נוספות. עד אז בחיים לא בלעתי כדורים. בגלל הסוכרת נאלצתי להתחיל לקחת כמויות של כדורים". בתצהיר שהגיש לבית המשפט הוא מציין שבתקופה שלאחר רצח רבין התרחשו שורה של פיגועים בהם היה נוכח, ושלכל האירועים היה "אפקט מצטבר", וכי "לאו דווקא אירוע ספציפי היה דומיננטי מאחרים". לכך הוא מוסיף גם תזונה לקויה בשל העבודה, ושורת גורמים נוספים. אולם בשיחה עמו הוא מדגיש את חשיבות הרצח כגורם המחלה.

      "הטראומה והמתח שהיו לי אחרי האירוע, אני בטוח שזאת התוצאה", הוא אומר. לדבריו, לאחר הרצח התקשה לישון ולאכול. "המחשבות כל הזמן התרוצצו. היה קשה לתפקד בעבודה, ואז התחילו לדבר על ועדת החקירה", הוא מספר. "חקרו את מפקד מרחב ירקון, את קצין האג"ם. הייתה לי תחושה שגם אני אצטרך להעיד. המתח הזה הרג אותי. פשוט הרג אותי. כל האי ודאות. איך יכול לקרות דבר כזה, ועוד במשמרת שלנו, כשאני חלק מהאבטחה? הלילות לא היו לילות, איבדתי את התיאבון".

      במשך 15 שנה לאחר שאובחנה אצלו המחלה הוא המשיך לשרת בתפקידי פיקוד במשטרה, שירת גם בשטחים והיה עד לאירועי טרור רבים. למרות זאת שמר על המחלה בסוד. "השנים לאחר מכן היו יותר קשות ורק החמירו את המחלה, אבל אני מאוד שאפתן, מאוד פרפקציוניסט. העבודה תמיד אצלי דבר ראשון. המשכתי לעבוד בלי סוף", הוא מספר. "לא רציתי להגיש תביעה, לא רציתי לעשות שום דבר. סבלתי בשקט כי העבודה במשטרה יותר חשובה מכל דבר אחר, ואני לא רציתי שהעבודה שלי תיפגע. נשכתי שפתיים והמשכתי לעבוד. היו הרבה פעמים שהתמוטטתי. בסופו של דבר אמרו לי חברים לטפל בזה".

      "נתתי את הנשמה 32 שנה"

      ה' הגיש תביעה לוועדת התגמולים, שנדחתה, ולפני כשנתיים ערער על ההחלטה לבית המשפט. הקשר בין לחץ לסוכרת אינו חד-משמעי, אולם כבר בשנות ה-90' קבעה ועדה מטעם האגודה הישראלית לסוכרת, כי לא ניתן לשלול השפעת אירוע בודד או מספר אירועים בשירות על התפתחות סוכרת, במיוחד כאשר היא מופיעה זמן קצר לאחר אירוע טראומתי.

      יש לציין שמסקנות הוועדה היו פשרה בין הרופאים בצוות, שחלקם חשבו שאין קשר בין סוכרת ללחץ ושירות צבאי, לבין הרופאים שסברו שיש להכיר בכל המקרים. בעקבות הדו"ח סבר היועץ הרפואי של אגף השיקום באותה תקופה שיש לשנות את המדיניות בנושא הכרה בחולי סוכרת כנכי צה"ל, אולם המדיניות נותרה ללא שינוי. מומחה מטעם משרד הביטחון קבע בחוות דעתו כי המרכיב החושב ביותר בהתהוותה של סוכרת מבוגרים הוא הגורם הגנטי, וכי עבודתו של ה' במשטרה לא גרמה לפריצת המחלה.

      פרקליטו של ה', עו"ד יואב אלמגור, שייצג בעבר את משרד הביטחון והיום מייצג שוטרים וחיילים, מאמין שהמקרה הזה שונה. "ה' הוא דוגמא לשוטרים הרבים שמשלמים בגופם ובנפשם על המקרים החריגים שלהם הם נחשפים. בעבר הצלחנו לשכנע את משרד הביטחון להכיר בסוכרת כתוצאה מהמתח של עבודה משטרתית, ואנחנו מקווים שגם הפעם נוכיח שמדובר במקרה חריג וקיצוני", אמר.

      "אם זו לא פציעה תוך כדי לחימה משרד הביטחון לא ממהרים להכיר בנכות", אומר ה'. "להכיר בסוכרת זה מאוד בעייתי. אני מאוד מתוסכל מזה. נתתי את הנשמה 32 שנה. ויתרתי על החיים האישיים שלי, עבדתי 13-14 שעות ביממה, הקדשתי את גופי בעבודה, ואז כשקורה לך משהו מתנערים ממני ולא מכירים במה שאני סובל כרגע".

      הלחץ הרב גרם לו לפרוש מהמשטרה. "נמאס לי מהסטרס, אני רוצה לצאת על שתי רגליים ולהמשיך את החיים שלי קדימה", הוא אומר. "אני רוצה ללמוד אומנות, לחזור לצייר ולפסל, לעשות דברים שכשהייתי צעיר גרמו לי לשקט נפשי והיה לי כיף איתם. לא רוצה יותר מתח, הספיק לי כל מה שהיה לי עד עכשיו".