לא רק געגוע

כתיבת מאמר לרגל יום השנה להירצחו של יצחק רבין היא מלכודת. הסנטימנט והגעגוע משתלטים בקלות והמסר החשוב שצריך לשאת איתו יום כזה מתמוסס בין רגע. למרות זאת החלטתי לכתוב, כי ימי ממשלת רבין הם הרבה יותר מגעגוע, הם דוגמה לממשלה שבאמת משלה כאן, לממשלה שקיבלה אינספור החלטות וגם ביצעה אותן, לממשלה שהתנהלה כשרוח מפקד מרחפת מעליה. על רקע עליבותה של הממשלה הנוכחית חשוב להזכיר ולהיזכר באותם הימים.

איני כותב את הדברים כמתבונן מהצד. הייתי שם. בימי ממשלת רבין שימשתי כעוזרו של שר הבינוי והשיכון דאז, בנימין בן אליעזר. הייתי שם וראיתי מקרוב ראש ממשלה שהגיע לתפקיד על מנת לשנות סדר עדיפויות במובן העמוק ביותר. כולם זוכרים את אוסלו ואת השלום עם ירדן אבל נוטים לשכוח שרבין קיבל החלטה אחת אקוטית: להשקיע כסף בתוך תחומי הקו הירוק במקום בהתנחלויות. "כסף לשכונות ולא להתנחלויות" הפכה באותם הימים מסיסמא למעשים בשטח.

בהחלטה זו ניצח רבין על השינוי העמוק והוביל להגדלת תקציב החינוך בצורה משמעותית, לפתירת משבר הדיור (שהיה אז קשה הרבה יותר מזה הנוכחי) באמצעות בניית עשרות אלפי דירות, לבניית כבישים ומחלפים חדשים, להגדלת הצמיחה הכלכלית ובעיקר ליצירת אווירה של עשייה ותקווה בכל פינה במדינת ישראל.

שום דבר לא היה מקרי. רבין היה מעורב בכל פרויקט, ידע להנחות, לתת גיבוי ולדאוג שהדברים יתבצעו. לא היה צורך ב-30 שרים ולא במסיבות עיתונאים בכל שני וחמישי. העשייה דיברה בעד עצמה. חשוב להדגיש את זה על רקע הקולות התולים היום את האשמה בחוסר העשייה הממשלתית בשיטה. השיטה הייתה אז אותה שיטה, ההבדל היה בראש.

אותה היכולת לנתח את המציאות בצורה רציונאלית ולקבל החלטות אמיצות היא זו שהובילה את דרכו המדינית של רבין. את מה שהצליח להבין נתניהו בעניין פתרון שתי המדינות רק היום, הבין רבין כבר ב-1993. ההליכה במתווה אוסלו לא באה לרבין בקלות, אך הוא השכיל להבין כבר אז שהזמן פועל לרעתנו וכי חלוקת הארץ היא אינטרס ישראלי וציוני מובהק. הוא ידע שהמחיר יהיה כבד, כפי שאכן היה, אך גם ידע שכל אופציה אחרת היא גרועה בהרבה. וכך, למרות ההתנגדות העזה ברחוב ולמרות המחיר הכבד קיבל רבין את ההחלטה שעלתה לו בחייו. זה המבחן הגדול ביותר בו יכול לעמוד מנהיג ורבין היה מנהיג. האחרון שעשה מה שהעם צריך ולא את מה שהעם רוצה.

ולמרות שניסיתי להימנע מלכתוב על כך, אני מתגעגע. מתגעגע לישראליות הבוטחת של רבין, ליכולת שלו להחליט מהראש ולא מהבטן, להרגיע ולא לזרוע פחד, להנהיג ולא להוציא הודעות לעיתונות על מנהיגות. מתגעגע לימים בהם הלכתי לישון בשקט כי ידעתי שהוא האחרון שמכבה את האור.