פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בין רצח קין את הבל ל"תג מחיר"

      כתובות נאצה רוססו הלילה על קירות הבניין בו מתגוררת בכירה ב"שלום עכשיו". הרב אילעאי עופרן סבור כי סיפור הרצח הראשון מלמד שהדיון על האלימות אינו קשור לטענות הנוקטים בה

      טרור "תג המחיר" שהכה הלילה (שלישי) שוב בירושלים, מצטרף לרשימה הולכת ומתארכת של פעולות אלימות, בזויות ומתועבות הנעשות בקרבנו. אני מודאג וכועס לא רק כאח אלא כיהודי, כישראלי וכאדם. נראה שמי שאינו שותף לתחושת הגועל אל מול המעשים, יש לפקפק בזהותו כאחד משלושה אלו.

      לא רק על בזוי האדם שעשה את המעשה כועס אני הבוקר, אלא גם על האופן שבו מתייחסת התקשורת, ואף החברה בכלל, למעשה. בכל אתרי החדשות פותחת הידיעה בתיאור הכתובות שרוססו ועוברת חיש מהר לדיון ב"גופו של עניין" - בוויכוח סביב המאחזים, בפעילות ארגוני השמאל, במחאת המתיישבים ובהחלטות בית המשפט. כך, מבלי משים, זוכה האלימות להפוך לקול לגיטימי שביכולתו לעורר את הדיון כיצד צריכה לנהוג המדינה באחת השאלות המורכבות והקשות המוטלות לפתחה.

      כתובות תג מחיר בירושלים בבניין בו גרה חגית עופרן, בכירה בשלום עכשיו (יח"צ , שלום עכשיו)
      "הקישור שנעשה בתקשורת, בין מעשה האלימות הנתעב לבין הדיון העקרוני בשאלת המאחזים, מסוכן ביותר". פעולת ה"תג מחיר" שבוצעה הלילה נגד חגית עופרן, בכירה בשלום עכשיו (צילום: שלום עכשיו)

      הקישור שנעשה בתקשורת, בין מעשה האלימות הנתעב לבין הדיון העקרוני בשאלת המאחזים, מסוכן ביותר. עלול אדם לחשוב שאם תומך הוא בכינון המאחזים, או אז עליו לתמוך ב"כל החבילה" המוגשת לו יחד בעיתון, דהיינו לגלות הזדהות עם מעשה האלימות הנעשה בשם אותה אג'נדה. מאידך, עלול אדם התומך בפינוי המאחזים לחשוב כי עליו למחות כנגד "תג המחיר", רק מכיוון שפעילותו הופנתה כנגד ה"צד שלו" בדיון, ואילו הייתה האלימות מופנית כלפי מישהו אחר, יכול היה להחשות.

      בכך הופך השיח בנושא לרדוד, שטחי ונטול כל מורכבות. על החברה ועל התקשורת מוטלת חובה מוסרית דחופה להפריד בין שני הדיונים ולקרוא בעוז כי אנו מוקיעים ומקיאים את האלימות מתוכנו, לא חשוב מהו תוכנה. החברה הישראלית לא השכילה לקיים את ההפרדה הזו בנוגע לדיון ברצח רבין (שיום הזיכרון להירצחו, כמה אירוני, יצוין מחר), ובטעות היסטורית זו הפך יום זה, שיכול היה להיות יום של זעקה מאוחדת כנגד האלימות הגואה, ליום מגזרי שנוי במחלוקת.

      מדוע "צנזרה" התורה?

      בספרה את סיפורם של קין והבל, כותבת התורה פסוק תמוה ביותר: "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". התורה משמיטה ולא מפרטת מה אמר קין להבל אחיו בטרם קם עליו להרגו. מדוע "צנזרה" התורה את תוכן אותה השיחה?

      נראה כי בסיפור תנ"כי זה, המציג אבטיפוס לאלימות האנושית, מכוונת אותנו התורה אל התובנה כי לעולם אין הצדקה לאלימות. מרגע שקם קין אל הבל אחיו, נמחקו טענותיו מן ה"פרטוקול". התורה מלמדת אותנו כי את הדיון סביב המעשה האלים יש לקיים בלי קשר לדיון בעצם המחלוקת. חששה התורה, כי אם יסופר תוכנה של המחלוקת, ניגרר לדיון האם צדק קין בהורגו את אחיו. דיון זה עלול להאפיל על המסר הזוהר המוחה בתוקף כנגד עצם האלימות.

      תחדל נא התקשורת להיות שופרו של הטרור. הבה נקדיש את היום למחאה תקיפה כנגד האלימות - בלא הסתייגות, בלא גמגום, בלא שיוך מגזרי או פוליטי. החומה הבצורה אותה נבנה, שתפריד בין עצם ההתנגדות לאלימות לבין הדיון הפוליטי והערכי באשר הוא, היא גם זו שתהווה עבורנו את התריס בפני הפורענות.

      הרב אילעאי עופרן הוא רבה של קבוצת יבנה