פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגיעה שעת הדמוקרטיה הישירה

      על רקע מחאות חברתיות הסוחפות אחריהן מיליוני בני אדם בארצות הברית, באירופה ובישראל, קורא ישי מנוחין לכינון דמוקרטיה ישירה, כזו שתשתף את כלל אזרחי ישראל בתהליכי קבלת ההחלטות

      בחודשים האחרונים המרחבים הציבוריים בעולם סוערים: בעולם הערבי מציינים "אביב" נגד הדיקטטורות, באירופה הפגנות ענק כנגד ה"קפיטליזם החזירי", בארצות הברית 99% המנושלים מעושר מפגינים נגד האחוז האחד, הבנקאים והעשירים, ואילו אצלנו מחאת הקוטג', תנועת ההמונים למען צדק חברתי, מאבק הרופאים ועוד – העולם כולו כמרקחה. למראית עין, לכל חברה ומקום סיבות משלו לאי-נחת וניתן למתנה על ידי מתן פתרונות מקומיים. למשל, הפלת הדיקטטור, הגבלת בעלי ההון, הורדת מחיר מוצרי החלב, שיווק דירות זולות וכדומה. אולם מעבר לסיבות, לעילות ולהסברים, התמונה בכללותה היא של אי-נחת חברתית כלל-עולמית עמוקה. לכן, פתרונות חלקיים לא ממש משקיטים את הרחובות. במבט כולל, כאשר מנתחים את אי-הנחת המקומית, רואים ששורשיה דומים במרחבים הציבוריים השונים. כולם רוצים לחיות בעולם אחר, טוב יותר.

      עד לפני שנים ספורות, ועדיין בחלק מהעולם הפונדמנטליסטי, הייתה זו הדת שהובילה את הדרישה לעולם אחר. היום, גם במקומות בהם נראה שהמפלגות הדתיות יתפסו את השלטון, האידיאולוגיה המובילה את הקריאה לשינוי שונה - כולם רוצים את מה שהבטיחו להם בשם הדמוקרטיה: חיים טובים, שוויון, רווחה, סולידריות חברתית ושותפות בתהליכי קבלת ההחלטות החברתיות. במדינות הלא-דמוקרטיות אלה ערכים של עולם חדש. במדינות הדמוקרטיות והדמוקרטיות למחצה, אנשי הממסד, טוענים כי על פי הכללים הדמוקרטיים לכולם חלק בתהליכי קבלת ההחלטות, ועל כן עלינו לציית, לקבל עולם של חוקים, לשלם מסים ולשאת בעול. בשם הדמוקרטיה הם גם מתרצים מעשי עוולה, חוסר שוויון ופגיעה בחלשים.

      רוצים עולם אחר

      הממסד משקיע רבות לשכנע אותנו שיש רק אופן דמוקרטי אחד – דמוקרטיה ייצוגית – אנו בוחרים פרלמנט וחברי הפרלמנט אמורים לפעול בשמנו ולטובת הכלל. פעם בארבע-חמש שנים אנו אמורים, לגרסתם, לקחת חלק בקבלת החלטה חברתית – בבחירות – וכל שאר הימים עלינו לציית להחלטות טובות בצד החלטות איומות שהנבחרים קיבלו בשמנו. ככול שגדל הפער בין המודל האידיאלי לבין המציאות של חוסר שוויון והעדפת מקורבים ובעלי כוח, גדלה עמו גם אי-הנחת החברתית. ראו לדוגמא את כנסת ישראל, כיום, גם ביום טוב, יהיה קשה לתפוס את רובם של חברי וחברות הכנסת בדאגה לכלל הציבור ולא לקבוצת אינטרס מסוימת ומכנסת לכנסת הפער גדל והולך. המציאות בכנסת ובפרלמנטים רבים כיום היא שלוביסטים, יחצ"נים ומקורבים מטעם בעלי הון ומוקדי כוח שונים הם אלו שמשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות ולאו דווקא האינטרס וטובת הציבור הרחב. מצב זה הביא למעשה להתעוררות גל המחאה העולמית ובלי פתרון שלו הוא לא ישכך.

      דמוקרטיה היא אופן התארגנות חברתית המכוון על-פי ערכים: ערכים דמוקרטיים שהמפורסמים שבהם הם שוויון, חירויות והבטחת חיי אדם – שמטרתו קידום חיי אזרחיה. דמוקרטיה אינה רק הצבעה אחת למספר שנים וקבלת עול "הנבחרים" (והלוביסטים נציגי בעלי ההון). בכל העולם הגיע הזמן שהדמוקרטיה תהיה יותר ישירה ופחות ייצוגית – הגיע הזמן שתפעל לקידום טובת הכלל ופחות לקידום אינטרסים של קבוצות אינטרס – בישראל, למשל, של בעלי הון ומתנחלים. גם אם לא נקבל את כל מה שחלמנו לקבל והחברה הדמוקרטית לא תוכל לספק לנו את כול מאוויינו לעולם אחר, אם נוכל לקחת חלק גדול יותר בתהליכי קבלת ההחלטות החברתיות, יהיה לנו קל יותר לשלם את המחיר של החיים בישראל. המוחים והמפגינים בעולם בכלל ובישראל בפרט, רוצים עולם אחר, עולם שוויוני יותר בו ישמע קולנו בתהליכי קבלת ההחלטות החברתיות וטובת הכלל תקודם. עולם אחר אפשרי.

      ד"ר ישי מנוחין הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ויו"ר הסניף הישראלי של אמנסטי