משהו לא טוב קורה לנשים בפריים טיים בטלוויזיה המסחרית, על ערוציה. בשלוש תוכניות ריאליטי מצליחות - "שלוש", "מעושרות" ו"המירוץ למיליון", מוצגות דמויות נשיות בעייתיות, שרחוקות מלתמוך בדימוי העכשווי של האישה המודרנית; למעשה, במידה לא מבוטלת הן מחזקות את הסטריאוטיפים השליליים המיוחסים לנשים, שקיווינו שבפרוס המאה ה-21 הם מאחורינו.
בולטת לשלילה בהיבט הפמיניסטי "מעושרות" (ערוץ 10). היא מציגה שש נשים שהמכנה המשותף המרכזי שלהן הוא העובדה שיש להן המון כסף. בין שעשו אותו בכוחות עצמן, בין שהן נשואות למישהו עשיר או גרושות ממנו, מתברר עד מהרה שהחומרנות צועדת צעד קדימה: היא הופכת לאידיאל. כפי שנרמז בשם הסידרה, העושר הוא האושר. הנשים הללו סוגדות לכסף ולמה שהכסף יכול לקנות. זהו הנושא העיקרי המעסיק אותן, ובאמצעותו הן יכולות להראות אצבע משולשת לעולם, ובמיוחד - לחברותיהן.
בין הצ'ופרים העיקריים שהכסף מביא איתו לשישייה הנשית - היכולת להילחם בגיל, שלכאורה אינו מתחשב בחשבון הבנק של אף אחד. אלא שזה כנראה לא מדויק: ניתוחים פלסטיים, בוטוקס בשפע, איפור וספר צמרת מעבירים את רוע הגזירה - גם אם רק מהבחינה החיצונית - רק לתקופה מוגבלת.
השילוש הקדוש: הכסף, המראה והסלבס
הבעיה הופכת קשה יותר דווקא משום שלא מדובר בחבורה של טמבליות. מדובר בקבוצה של נשים מן היישוב, דעתניות ונחושות, שנראה כאילו תעו בדרך. הניסיון של אורנה בן דור, יוצרת הסידרה, לטעון כי זו סידרה פמיניסטית משום שמוצגות בה נשים חזקות - קצת הולך לאיבוד, לטעמי, בתוך ענן הספריי והצהרות ה"פאן". אולי אלה הנחיות ההפקה, אולי אלה דרישות המיליה שאליו הן משתייכות, אבל נראה שהשילוש הקדוש המנחה אותן הוא הכסף, המראה והסלבס. שום דבר אחר לא חשוב.
גם ב"שלוש" (קשת) אנחנו פוגשים בשלישייה נשית דעתנית, ורבלית ונחושה. אבל אם ב"מעושרות" הן נחושות להשיג ממון ואת אייל גולן כאורח ל"אירוע", ב"שלוש" הן נחושות להשיג בן זוג. כל אחת מהן כשלעצמה נראית כאדם מעניין, סימפטי ונבון. אבל הסיטואציה שבה הן מצויות איומה: הן אמורות לפתח רגשות ולהיכנס למערכת יחסים מול המצלמות. ההנחה השוביניסטית שמה שנשים רוצות הוא רק בן זוג היא אנטיתזה לכל מה שדורות של פמיניסטיות ניסו למגר.
ב"מירוץ למיליון" (רשת) יש דמות נשית בעייתית מזווית אחרת: הזווית האלוהית. אילו הייתי דתי, הייתי עושה מאמץ גדול להוריד אותה מהמסך באשמת חילול הקודש. מדובר בגברת חביבה, הצלע הנשית ב"זוג הדתי" (ליהוק סטריאוטיפי לתפארת), שאינה מסתפקת בבן זוגה למשחק, שהוא גם בעלה בחיים האמיתיים, אלא מגייסת את הקדוש ברוך הוא כתנא כמסייע לכל קטע במירוץ. מצאנו את היעד במפה? השגחה עליונה. הגענו אליו? אצבע אלוקים. הצלחנו לא לטבוע במשימה? אלוהים היה איתנו, ממש שם על המתקן בהונגריה. אין לאלוהים משהו טוב יותר לעשות מאשר להשתתף במירוץ למיליון? ואיפה "נערות עושות זאת בעצמן", הישן והטוב?