1. לגיטימיות הוויכוח הפומבי בשאלת ההתקפה המקדימה של ישראל על מתקני הגרעין של איראן אינה מוטלת בעיניי בספק. הוויכוח יצא מתוך החדרים הסגורים למחצה של דרגי הממשל הבכירים בישראל, ומשם אל הזירה הציבורית, על ידי בעלי תפקידים, בעבר ובהווה, שהגיעו למסקנה שהדרך היחידה לעצור מה שנראה בעיניהם כמהלך מופקר הוא להביאו לידיעת הציבור.
2. אין מדובר במבצע צבאי סודי וממוקד שעצם פרסום הכוונה לבצעו עלול למונעו. ויכוח ציבורי כזה התנהל בישראל במשך חודשים ארוכים לפני מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, הוא התנהל ב-2008 לפני מבצע עופרת יצוקה, והתנהלותו עכשיו, לפני אפשרות של מבצע ישראלי ותגובה איראנית (ולא רק איראנית) המסוגלת לפגוע ולהרוס, ואף לפגוע קשות בכלכלה הישראלית, היא עניין שצריך לנהל עליו ויכוח חושפני.
3. אני מודה שאין זה פשוט. אנחנו, שחונכנו על שמירת חשאיות בכל עניין הקשור במישרין ובעקיפין לביטחון ישראל, אנחנו שהורינו לא ידעו באיזו יחידה צבאית אנחנו נמצאים, מתקשים לקבל את העובדה שאמצעי התקשורת מלאים ויכוח גלוי כל כך על מהלך צבאי. אבל האמת היא שבמהלך שנות המדינה השלמנו עם יותר מדי שתיקות והשתקות. אני כותב זאת בגוף ראשון רבים, אך חייב להודות בכך גם בגוף ראשון יחיד. לאחר עשרות שנים בתפקידים שחשפו אותי למידע "רגיש" אני שואל את עצמי כיצד זה הסכמתי בקלות רבה כל כך לבקשות "המערכת" לשמור על שתיקה בעניינים שעל פניהם לא היתה שום סיבה להסתירם.
לישראל לא נשקפת סכנה קיומית
4. מישהו באמת יכול לומר לנו שמותר לציבור בישראל לקיים ויכוח על אלף ואחד עניינים אחרים, שוליים הרבה יותר, אבל אסור לו, בתכלית האיסור, לדון בשאלה מה עלול להיות מחיר מתקפת הנגד בעקבות המתקפה הישראלית?
5. האם באמת אפשר לומר לציבור שהוא יכול לעצום עיניים ולאפשר לממשלה (כל ממשלה, ובוודאי כאשר מדובר בממשלה ששר החוץ שלה משתלח בהפקרות נגד העולם כולו וראש הממשלה מעניש את הפלשתינים בכך שהוא מאשר בנייה מאסיבית בשטחים) להחליט החלטה גורלית שתשנה את חייו מן הקצה אל הקצה, אם לא תאיים על חייו, בלי שישמעו את קולו?
6. וכמה מילים לגופו של עניין: לישראל לא נשקפת סכנה קיומית. האיראנים מפתחים יכולת לנשק גרעיני. אם העולם לא ימנע זאת מהם, הם יפתחו את היכולת הזו עד לסף פצצה, ולא יודו בכך. מצב זה עלול ליצור שינוי אסטרטגי במזרח התיכון, לשנות את מאזן הכוחות, לחזק את הכוחות הקיצוניים ביותר ולהקטין עוד יותר את הסיכוי לשלום באזור. ישראל אינה הכתובת, בוודאי לא הכתובת היחידה, למזימותיה של איראן. פגיעה צבאית ביכולת הגרעינית האיראנית - אסור לה לרדת מן השולחן, לאחר שיוגברו הסנקציות וייעשה כל מה שאפשר כדי להימנע ממנה. אם לא תהיה ברירה אחרת, יהיה זה תפקידה של ארה"ב להחליט על פעולה כזו. רק שלה.