לאחר מלחמת המפרץ הראשונה קיבל מנחם בגין מכתב מפתיע מקבוצת חברי כנסת, בראשות יצחק רבין ממפלגת העבודה. הם הודו לו על תקיפת הכור הגרעיני העיראקי בהיותו ראש הממשלה, עשור קודם לכן.
היה זה מכתב מפתיע מאחר שהיו חתומים עליו חברי כנסת שהתנגדו לפעולה טרם ביצועה ואשר תקפו אותה לאחר מעשה. בדיעבד, הם הכירו בצדקת הפעולה. הם הבינו את המשמעות הקשה והחמורה של נשק השמדה המוני בידי רודן רדיקלי כסדאם חוסיין, והעריכו את המנהיגות, האומץ וכושר ההכרעה של בגין. האחרון קיבל את ההחלטה הנועזת חרף התנגדות רבים וטובים, ובהם חלק מראשי מערכת הביטחון. הם קיבלו בדיעבד את צדקת גישתו, שלפיה אחריותו העילאית של ראש ממשלה היא הבטחת קיומה של המדינה.
על פי דוקטרינת בגין, כך מכונה החלטתו מאז, ישראל תפעל בכל דרך כדי למנוע נשק גרעיני מאויבותיה. על פי דוקטרינה זו קיבל אהוד אולמרט, "לפי מקורות זרים", את ההחלטה החשובה ביותר בתקופת כהונתו כראש הממשלה להשמיד את הכור הגרעיני הסורי.
הגישה הזאת תקפה ביתר שאת כאשר מדובר במדינה כאיראן, הנשלטת בידי הקנאות האיסלאמית. נשק גרעיני בידי מדינה מטורפת כאיראן הוא סכנה לשלום העולם כולו, ובראש ובראשונה סכנה לשלומה של ישראל. ראש ממשלה ישראלי שלא יממש את דוקטרינת בגין - כלומר, לא יפעל בכל דרך שהיא כדי למנוע נשק גרעיני מאיראן - ימעל באחריותו ובתפקידו.
השאלה היא מהי הדרך. אין פירוש הדבר בהכרח תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין האיראניים. פעולה מלחמתית היא תמיד המוצא האחרון, וכל עוד אפשר לפתור בעיות בדרך דיפלומטית, יש למצות את האפשרות הזאת. מאחר שהסכנה האיראנית היא לשלום העולם, יש לעשות כל מאמץ שהעולם החופשי - וארה"ב בראשו - יובילו את המערכה לסיכול תוכנית הגרעין האיראני. גם בדרכים דיפלומטיות, גם בסנקציות כלכליות וכמוצא אחרון - בתקיפה צבאית. אולם אין בכל אלה כדי להסיר מממשלת ישראל את האחריות העליונה לשלום המדינה. ואם הדרך היחידה למנוע את האופציה הגרעינית מאיראן תהיה פעולה ישראלית, אין לשום ממשלה זכות מוסרית להשתמט מפעולה כזאת, גם אם היא כרוכה בסיכונים.
מובן שטרם יציאה לפעולה כזאת יש לוודא שהיא אכן אפקטיבית מבחינה מבצעית ולהביא בחשבון את התגובה הצפויה ואת המחיר שישראל עלולה לשלם עליה. אבל אסור שבדיקה זו תיעשה בדיונים פומביים, ובעיקר יש להימנע מפטפטת שתשחק את ההרתעה הישראלית ותיצור תחושה בקרב ההנהגה האיראנית שישראל ויתרה על האופציה הצבאית. אם זו תהיה התובנה האיראנית, שום דבר לא יעצור את משטר האייתוללות בדרכו לנשק הגרעיני.
הוויכוח הפומבי בסוגיית הפעולה נגד הגרעין האיראני מתנהל בחוסר אחריות משווע. בהתבסס על הדלפות מופקרות, נעשית דה-לגיטימציה ציבורית לפעולה צבאית נגד הגרעין האיראני. מימוש זכותה העליונה של ישראל להגן על אזרחיה מוצג כצעצוע הרפתקני של שני אנשים חסרי אחריות, שיש למנוע בעדם משחק באש.
אופי הוויכוח עשוי להתפרש באיראן כוויתור על האופציה הצבאית ולפגוע קשות בהרתעה. פגיעה זו עלולה להפוך את הנשק הגרעיני האיראני לעובדה מוגמרת.
נשק גרעיני בידי איראן הוא סכנה קיומית למדינת ישראל. גם אם לא ייעשה שימוש בפועל בנשק זה, עצם קיומו עלול לשנות את פני האזור ולהפוך את המזרח התיכון כולו בן ערובה בידי המשטר האיראני.
לכן כל שיח שיוצר דה-לגיטימציה למימוש האחריות העליונה של הנהגת המדינה לביטחון אזרחיה משחק לידי איראן, ופוגע פגיעה קשה בביטחון ישראל.