הביצועים הכלכליים של ישראל אמנם טובים ובדרך כלל אנו משייכים זאת למדיניות משרד האוצר ובנק ישראל, אך אסור שנשכח שחלק מהפריחה הכלכלית הוא פועל יוצא של תקופות בהן התהליך המדיני התקדם באופן משמעותי. הדיווידנדים הגדולים שבהם זכתה מדינת ישראל הגיעו לאחר ועידת מדריד ב-1991 ותהליך אוסלו ב-1993. כתוצאה משני אירועים אלו נפתחו בפנינו שווקים חדשים ממדינות מזרח אסיה. האם תוכלו לדמיין היום את השוק הישראלי ללא קשרי מסחר עם סין והודו למשל?
כתוצאה ממהלכים מדיניים ומפתיחת השווקים, הייבוא והייצוא גדלו בצורה משמעותית. נוסף על כך, עם השנים המשקיעים הזרים נתנו אמון בכלכלה הישראלית, אמון שתמיד עומד למבחן במשברים מדיניים. ב-2008 צלחנו משבר כלכלי בעיקר הודות לאמון המשקיעים, אף על פי שהיו לאורך הדרך משברים קצרי טווח, כמו מלחמת לבנון השנייה ועופרת יצוקה. האם אמון המשקיעים יחזיק מעמד בעת משבר מדיני גדול? האם נמשיך ליהנות במשבר הבא מסחורות סיניות, או מייצוא לאירופה?
קפיצת המדרגה שישראל הרוויחה באותן שנים שהוסר החרם מעל ישראל, הפכה אותה לכלכלה הכי גדולה במזרח התיכון גם בערכים מוחלטים וגם לפי נפש, נוסף כמובן על היותנו מעצמת היי טק. אסור למקבלי ההחלטות להתעלם מעובדות אלו, מההבנה שתהליכים מדיניים ובינלאומיים הם יסוד כלכלי חיוני לכולנו. לפיכך צעדים כלכליים כנגד הרשות הפלסטינית כאמצעי לחץ יהפכו לבומרנג, שיחזיר אותנו לימים בהם היה חרם כלכלי על ישראל ונסענו כמעט רק בסובארו.
ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית