ועידת מדריד - בסיס לתהליך שלום עתידי

בעוד שרבים משייכים את תהליך השלום לעיר הבירה של נורבגיה, אוסלו, דבר מרשים אף יותר התרחש לפני עשרים שנה בבירה הספרדית מדריד, ואשר ראוי לציינו, בייחוד כיום, כאשר תהליך השלום תקוע.

"הסכמי אוסלו" נקראים על שם העיר בה התקיימו שיחות חשאיות בשנת 1993 בין ישראל לאש"ף. השיחות הסתיימו בחתימה על הצהרת עקרונות משותפת. תהליך אוסלו התאפשר לאחר ועידת השלום במדריד, שהתקיימה שנתיים קודם לכן, אך חסרים בו הישגים רבים שהושגו בוועידה.

התהפוכות הנוכחיות בעולם הערבי רק מוכיחות ביתר שאת את חוסר ההבנה המהותי של תהליך אוסלו, שהתעלם מאינטרסים והתרחשויות אזוריות ושם את הדגש על התהליך הבילטרלי בין ישראל לפלסטינים בלבד. בעידן של שינויים הולכים וגוברים במזרח התיכון, על ישראל להבין כי גם אם תחתום על הסכם כלשהו עם הפלסטינים, שלומה ובטחונה עדיין תלויים במצב הגיאופוליטי במזרח התיכון כולו.

בתקופה זו, מתחוללת רעידת אדמה באזורנו. צריך להיות ברור לכל כי אין בונים בית בזמן שהאדמה רועדת, שכן כל יסודותיו יהיו רעועים ולא יציבים. כאשר יתפזר ענן האבק, ובתקווה שמנהיגי המדינות השכנות ייבחרו בבחירות דמוקרטיות באמת ויישקפו את הכמיהה האמיתית של עמם, ההלך המחשבתי של ועידת מדריד יכול וצריך לקום לתחייה. כפי שלא ניתן להפריד את הסוגיות הקשורות לתהליך השלום עם הפלסטינים, שכן הן שזורות ותלויות אחת בשנייה, כך גם פרטי הסכם השלום עם הפלסטינים תלויים וקשורים במציאות האזורית הרחבה. סוג סידורי הביטחון שישראל תהיה זקוקה להם תלוי בכוונות ומעשיהם של שכנינו האזוריים.

בעוד שבמשך שנים רבות, הגישה הרווחת הייתה שהסוגיה הפלסטינית עומדת בראש דאגותיו של "הרחוב הערבי", הגיע הזמן לבדוק את נכונות העניין. אם רצונו של ה"רחוב הערבי" בא לידי ביטוי בבחירות פתוחות והוגנות, הרי שלמנהיגים הנבחרים יהיה את המנדט להביא לשלום וליחסים תקינים עם שכניהם, כולל עם מדינת ישראל.

דוקטרינת מדריד יצרה את התפיסה הנכונה של פתרון הסוגיה הפלסטינית כחלק בלתי נפרד מפתרון אזורי. על בסיס עקרון מארגן זה, פתרון שתי מדינות לשני עמים יהיה תוצאה של משא ומתן אזורי, לפיו צאצאיהם של הפליטים הערבים לא יוכלו לדרוש להתיישב בישראל. פתרון סוגיית הפליטים מחייב פתרון אזורי רחב עם מדינות ערביות אשר יעניקו אזרחות שווה לאחיהם הפלסטינים, המתגוררים במחנות פליטים ללא זכויות ברחבי המזרח-התיכון. פתרון סוגיית הפליטים חייב לכלול בתוכו גם את הפליטים היהודים אשר גורשו ונזרקו מבתיהם שבמדינות ערב במהלך השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל. פליטים יהודים אלו וצאצאיהם, חיו במדינות מוצאם במשך אלפי שנים ויצטרכו לקבל פיצויים על גירושם ואובדן כל רכושם אשר הושאר מאחור.

סוגיה נוספת שיש לדון עליה היא סוגיית המים, שהופכת להיות אחת החשובות והמשמעותיות ביותר במזרח התיכון לאור תהליכים טבעיים ואנושיים. בעוד שסוגיה זו אינה נתפסת כמרכזית לצורך פתרון הסכסוך, עוד יתברר כי נושא זה מורכב ביותר. לצורך פתרון תידרש הסכמה אזורית רחבה וחתימה על הסכמים אזוריים, בהתחשב בעובדה כי מרבית מקורות המים של ישראל ושל יהודה ושומרון נובעים במקורם במדינות שכנות. סוגיות אלו ואחרות, דורשות התערבות ומחויבות מתמדת מצד אומות המזרח התיכון, על מנת להשיג פתרונות מוצלחים וארוכי טווח. תהליך השלום דורש חזרה לגישה האזורית שיצאה ממדריד.

הגישה המולטילטרלית יכולה להעניק פריצת דרך ביחסינו עם שכנינו, ותסייע בפתרון הסוגיה הפלסטינית. ישראל, הדמוקרטיה היחידה באזור, בעלת הכלכלה המפותחת והיכולות המדעיות והטכנולוגיות, תתרום רבות לאזור בתהליך שכזה. פרדיגמה מחשבתית, הדוגלת בשטחים תמורת שלום עם הפלסטינים, נכשלת ותמשיך להיכשל היות והיא מתעלמת מבעיות היסוד אשר מחייבות התייחסות, אם רוצים ליצור שלום יציב וארוך טווח.

עלינו להתגבר על תסמונת אוסלו, המאמינה כי ויתורים חד צדדים הם הדרך היחידה לשלום, בעוד אלו גרמו להקשחה פלסטינית ולשפיכת דמים. עקרונות מדריד היו רלוונטיים לפני 20 שנה, והיום הם רלוונטיים יותר מתמיד.