מעט יותר משלושה חודשים עברו מאז פרצה המחאה החברתית בישראל. יום הקמת האוהל הראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב נראה כמו לקוח מקיץ אחר, כמו עברו יובלות מאז, אפיזודה חולפת בהיסטוריה של ישראל בעת המודרנית. תהילת עולם חולפת, כך נדמה, בחטף. במוצאי השבת הקרובה תתקיים בכיכר רבין בתל אביב הפגנה נגד יוקר המחיה, אחרונה בסדרה של אירועי מחאה שהוציאו מאות אלפי ישראלים מבתיהם להזיע ביחד את זעמם בלילות הקיץ החמים.
הקריאה שלפני חודש או חודשיים הצליחה להניע המונים לפעולה, נשמעת היום כמו בוקעת מעבר רחוק, הד מעומעם למה שהיה ואיננו עוד. אבל התבוננות נכוחה במציאות מלמדת שישנן סיבות רבות לצאת ולהפגין, שוב, נגד העושק, הפערים החברתיים וחוסר הצדק. אם בימיה של המהפכה החברתית הרחבה ביותר שקרתה כאן שאלו כולם "אבל מה ייצא מזה?", הרי שכיום ניתן לעמוד על מספר הישגים שהביאה המחאה: א?זרו?ח השיח הציבורי, הקמת צוות טרכטנברג על מסקנותיו, החדרה פרטית וקבוצתית לתושבי ישראל של האמונה כי בכוחם לגרום לשינוי, גיוס הפוליטיקאים למאמץ ואפילו הורדת מחירים.
במשק דוגמת המשק הישראלי, המתאפיין בענפיו המרכזיים בשליטת מונופול, חסר גורם שיאזן את תאוות ההון של החברות הגדולות. די בסקירה קצרה של מפת התחרות המדומה במשק כדי להבהיר זאת תעשיית החלב (שלוש חברות) וספקי המזון, המערכת הבנקאית (שלושה בנקים מרכזיים), משק החשמל (כל מילה מיותרת), שוק הסלולר (שלוש חברות) והתקשורת הקווית (שתי חברות), הטלוויזיה בכבלים (שתי חברות) ועוד. ניתוח של ההוצאה המשפחתית הממוצעת יגלה שאחוזים ניכרים ממנה משתלשלים לכיסם של בעלי ההון המחזיקים בחברות אלו, לעיתים ביותר מאחת. ובמציאות ריכוזית כמו זאת, תיאום מחירים, במישרין או בעקיפין, הוא יותר מאשר פרצה הקוראת לגנב.
אסור לתת למחאה להתמוסס
ההישג המרכזי של קיץ 2011 מסתכם במילה אחת - הרתעה. יצרניות החלב לא הורידו מחירים בגלל המאהלים שצמחו בערי המרכז והשדה בישראל, אלא בעקבות האיום המפורש ששלחו יושביהם לפיו איתן, לא יעשו עסקים. התאחדות הסטודנטים, שחלקה במאבק היה גדול אך לא מרכזי, נהגה כמו גובה ריבית של העולם התחתון, במובן החיובי של המילה. הסטודנטים עברו מחברה לחברה והעבירו את מסר המהפכה בצליל איום חד. הדבר יצר פחד מפני פגיעה במחזורי ההכנסות של אותן חברות, יצר הרתעה. וכמו שנוהגים הגנרלים לומר, הרתעה צריך לשמר.
על מנת לשמרה, חשוב שתצאו מבתיכם בשבת הקרובה ותתייצבו בכיכר, כפי שעשיתם לאורך עצרות הענק שפקדתם בקיץ. אם מעמד הביניים הישראלי יאפשר למחאה החברתית להסתיים בקול דממה דקה, הוא ישלם על כך ביוקר מחיה.
ההרתעה שיצרו אזרחי ישראל באלפיהם וברבבותיהם תתמוסס כלא הייתה אם הכיכר תישאר יתומה. גלעד שליט כבר חזר, הצונאמי המדיני בחודש ספטמבר עבר חלף לו והשמיים לא נפלו, אבל החיים בישראל נותרו יקרים להחריד. אספו את ילדיכם, את חבריכם, את בני ובנות הזוג שלכם ולכו בצעידה שקטה אך בוטחת להפגין בבמה המרכזית של אירועי המחאה בארץ, הכיכר התמרקה לכבודכם. ותביאו משהו חם ללבוש, הקיץ חלף, הלילות כבר קרים.