לאחר הוצאתו של מועמר קדאפי להורג הכריז הנשיא אובאמה בביטחון כי "מותו של קדאפי הראה שהחלטתנו להגן על העם הלובי ולעזור לו להשתחרר מהרודן היתה הדבר הנכון לעשות". גם על ההחלטה שלו להסיג את כל הכוחות האמריקניים מעיראק הוא הגן: "האסטרטגיה שלנו הצליחה לסיים את המלחמה". לאחר מכן הוא סיכם כי ההתפתחויות מעידות על "הנהגה אמריקנית מחודשת בעולם". האומנם?
כמה נוח: כשמדיניות הפנים של אובאמה כושלת, בייחוד בכל הנוגע לרפורמת הבריאות ולמשבר האבטלה, הוא פונה לטעון בעד הצלחת מדיניות החוץ. אבל זו תהיה טעות להתגאות בהצלחה במזרח התיכון, משום שדברים רבים עתידים להשתבש בלוב ובעיראק. בלוב עדיין לא ברור מי ישלוט. כרגע שתי דמויות מייצגות את החלופות: מחמוד ג'יבריל, דוקטור למדעי המדינה, ועבד אל-חכים, מנהיג צבאי שיצא לאפגניסטן בשנת 1988 כדי להילחם בסובייטים ובהמשך שימש מנהיג של קבוצת לוחמים לובים איסלאמים ונעצר בשנת 2004 על ידי ה-CIA, שהסגיר אותו לידי קדאפי. הוא היה בכלא עד 2010.
ההבדלים בין השניים לא יכולים להיות עמוקים יותר: האחד קיבל מלגת לימודים יוקרתית בארה"ב, האחר נעצר על ידי סוכנות הביון האמריקנית. האחד רוצה לשלב את לוב בתוך סדר מערבי חדש, האחר רוקם חלומות על השבת עידן הח'ליפות לתחייה.
בכל מקרה, לא ברור כיצד תישמר המשילות בלוב. איך בדיוק יתוחזק הקשר בין ההנהגה האזרחית לבין היחידות הצבאיות הרבות שפועלות שם? מה גם שבינתיים כבר הכריזה מועצת המהפכה כי חוקת המדינה תתבסס על האיסלאם.
מאמץ שירד לטימיון?
גם בכל הנוגע לעיראק נראה כי הכרזותיו שבעות הרצון של אובאמה עוד יזכירו את הטעות של ג'ורג' בוש שהכריז, בטרם נסתיימה הלחימה בעיראק, כי "המשימה הושלמה".
שהרי עם נסיגת כוחות ארה"ב מעיראק, יכולה טהרן להתחיל להשתלט על המדינה ולהפוך אותה לכפופה לה בפועל. למרות האזהרות האמריקניות, טהרן כבר מעורבת בפוליטיקה של עיראק והיא מתעתדת לעשות יותר. הבעיה היא שבגדד, מצידה, מעדיפה לא להתעמת עם איראן אלא לפייס אותה.
אם המאמצים האיראניים יצליחו, הם עלולים לגרום לנזק משמעותי לסיכויי אובאמה להיבחר שוב, שנה מהיום. "מי איבד את עיראק?" יכולה להיות שאלת הבחירות של הרפובליקנים.
והרי אובאמה הכריז כבר ב-2007 כי מדיניות ארה"ב בעיראק היא "כישלון מוחלט" ופגע ברפובליקנים. מה יאמר עתה לציבור האמריקני אם גם הוא ייכשל?
וגם אם עיראק תצליח לתפקד עצמאית עד הבחירות בארה"ב בשנה הבאה, להערכתי בתוך חמש עד עשר שנים המאמץ האמריקני בעיראק (ובאופן דומה באפגניסטן), חרף ההוצאות הכספיות האדירות ואיבוד חיי חיילים רבים, יוכתר כמאמץ שירד לטמיון. כאשר היסטוריונים ינסו להבין מה השתבש, הם בוודאי יצטטו את הביטחון המפורז של אובאמה לאחר נסיגת הכוחות משם.