ביום רביעי יתכנסו נציגי הקוורטט בדרג שגרירים בירושלים. זו אינה חדשה מרעישה. עד כה לא הצליח הקוורטט, שנולד בימי ג'ורג' בוש הבן ואריאל שרון, לקדם את השלום. אבל בשעה שנתניהו אינו מוכן להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, עבאס מנסה להקים מדינה פלשתינית דרך האו"ם, ואובאמה כבר עמוק במערכת הבחירות שלו, מנסה הרביעייה המסורבלת לעשות משהו בכל זאת. והחידוש הפעם - יוזמה להיפגש בנפרד עם ישראל ועם אש"ף.
בנסיבות שנוצרו מאז 2009 זו יוזמה ברוכה. העמידה על מפגש פנים אל פנים בין נתניהו למחמוד עבאס מוצדקת עקרונית, אבל גם מימוש התביעה הזו לא יקדם דבר: כל עוד הנושא היחיד על סדר היום הוא מהלך ישיר אל הסדר הקבע אין סיכוי לגישור על פני הפערים שנפערו מחדש מאז הגיע נתניהו לשלטון (ואשר היו גדולים גם כאשר אולמרט כיהן כראש ממשלה). כיוון שאין לשום גורם רציני הצעה להסכם כפוי בין הצדדים, וכיוון שאיש אינו מציע הפעלת סנקציות אם לא יגיעו הצדדים להסכם בתוך זמן מוגדר מראש, חבל על בזבוז של זמן ואנרגיה במאמץ להשיג הזדמנות צילום בלבד.
לעומת זאת, ההחלטה להיפגש בנפרד עם כל צד היא החלטה מבורכת העשויה להוביל למשאים ומתנים נפרדים. במצב זה לא יצטרך שום צד לוותר על תביעותיו המוקדמות, ואפשר יהיה להבין טוב יותר למה אפשר להגיע באופן מעשי בשלב זה. כיוון ש"מפת הדרכים" יצאה מבית מדרשו של הקוורטט, אפשר להניח שתוכנית זו תיבחן סוף סוף ברצינות הן עם ישראל והן עם הפלשתינים. מדובר על שלושה שלבים: בראשון ממנה הרשות ראש ממשלה, מאחדת את כוחות הביטחון שלה ומבטיחה חוק וסדר, ואילו ישראל מפנה את המאחזים הבלתי חוקיים ומקפיאה את הבנייה בשטחים, כולל מה שנובע מן הגידול הטבעי. בשלב השני מקיימים הצדדים משא ומתן על מדינה פלשתינית בגבולות זמניים. בשלישי מקיימות שתי הממשלות משא ומתן על הסכם שלום מלא. השלב הראשון אמנם לא התממש אלא בחלקו, אך אפשר לעבור למימוש חלקו השני, ולהמשיך במאמצים להשלים את מימוש השלב הקודם.
אחרי הכל, שני הצדדים אימצו את "מפת הדרכים", התוכנית הפכה להחלטת או"ם, ואם תתממש, יתייתר המאמץ הפלשתיני להביא להכרה במדינה וירטואלית במישור הבינלאומי. נתניהו מסוגל, כנראה, להשלים אידיאולוגית עם מאמץ צנוע שכזה, וגם להבטיח את שלמות הקואליציה שלו, ואילו עבאס הודיע שאם יוצע חזון להסכם הקבע, ואם יוצע לוח זמנים להשלמת המשא והמתן על הסכם הקבע - יסכים למהלך ביניים לקראתו. הקוורטט יהיה זה שיציע את החזון ואת לוח הזמנים.
זהו מהלך מתבקש, אפשרי, לא פשוט, שעשוי להוריד את שני הצדדים מן העצים שטיפסו עליהם, ולהוציא את התהליך המדיני מן המבוי הסתום והמסוכן שאליו נקלע.