אחת הדמויות הססגוניות והאכזריות מבין מנהיגי העולם נאספה לאבותיה ביום חמישי. מועמר קדאפי, מנהיג לוב המודח, ששלט ביד רמה במדינה הרביעית בגודלה ביבשת אפריקה נרצח על ידי קבוצה של מורדים לאחר שנלכד בשעה שניסה להסיג את גבול מעוזו האחרון, העיר סירת. אלא שמשהו השתבש באקורד הסיום של מלחמת האזרחים המתחוללת בלוב (נזכיר המדינה בעלת עתודות הנפט העשירית בגודלה בעולם): האירוע תועד.
קדאפי צולם, בעודו בחיים, דקות ספורות לאחר ששיירתו הופגזה על ידי מטוסי קרב צרפתיים, שהיוו חלק מכוחות נאט"ו הפועלים במדינה. הכלבים ליקקו את דמו של "מלך מלכי אפריקה", ובמערב חיככו ידיים בשביעות רצון מהלינץ' שבוצע בקדאפי. האם סופו של הרודן מהווה סימן לבאות עבור הדיקטטורים שעדיין שולטים באזורנו? קשה להכליל. תוביל לוב את עתידה בדרך שתוביל, ששת מיליון תושביה עוד יופתעו לגלות כמה מורכב לשאת ב"עול הממלכה".
האם ימים טובים מאלו ממתינים בפתח עבור העם הלובי? לא ננסה להתנבא. דבר אחד בטוח אסור למדינות המערב לרחוץ בניקיון כפיהן, עליהן לעשות בדק בית בנוגע לברית עם המורדים הלובים, בעיקר נוכח הסערה המתמשכת בעולם הערבי. שלא יהיו אי הבנות, מועמר קדאפי היה דיקטטור משולח רסן, ואיש לא חושד כי נהג על פי אמנות ז'נבה, או כללי מוסר בסיסיים הנהוגים בארצות המערב. במשך 42 שנות שלטונו הוא הונה ועינה, כלא וחקר, רצח וירש, ונהג בעם הלובי המפולג כבשלו.
אירופה הפנתה עורף למנהיג שחיבקה בעבר
אך חשבון הנפש שעל מדינות המערב לעשות ממתין בפינה, כמו שלד מציץ מארון. התערבות המערב מדיפה ריח רע, כאילו ידם לא הייתה במעל, זאת חרף העובדה שהמטוסים הצרפתיים הפגיזו שיירה של כלי רכב אזרחיים בה נסע קדאפי, ולא מטרות צבאיות כפי שמגדיר המנדט של נאט"ו במשימה בלוב.
בחודש פברואר השנה, בהשפעת ה"אביב הערבי" החלו מתקוממים תושבי לוב נגד שליטם האבסולוטי. מדינות המערב, ומערב אירופה בראשן, קפצו על עגלת הדחת קדאפי. תחילה בהססנות ולאחר מכן בשליחת כוחות נאט"ו לזירה, "לסייע לכוחות החופש". כפל הלשון שנהגו מנהיגי מדינות המערב, שבעבר חיבקו את קדאפי, "הכלב המשוגע" שישב על עתודות הנפט, הפנו עורפם אליו תוך שימוש בנימוקים ציניים למדי. הרי מזה שנים התאכזר קדאפי לבני עמו, הרבה לפני ההתקוממות נגדו, והעולם עמד מנגד.
מהלכי הימים האחרונים מראים, שאירופה כרתה ברית עם רוצחים, נגד רוצחים. התמונות ששודרו מסירת, מיסרתה וטריפולי הראו "מורדים", אזרחים חמושים ברובי קלצ'ניקוב בכל פינת רחוב, יורים יריות שמחה באוויר. ריח אבק שריפה באוויר מעולם לא שימש קרקע פוריה לצמיחת דמוקרטיה.