פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האומנם הקפיטליזם הוא הבעיה?

      הקפיטליזם במשבר? כמובן. אבל להאשים את הקפיטליזם כשיטה במשבר זה כמו להאשים מכוניות בתאונות דרכים. נכון, בלי מכוניות לא היו תאונות וללא קפיטליזם לא היו משברים. אך במשברים, כמו בתאונות, הגורם האחראי הוא בני האדם המפעילים אותם או הסביבה, התשתית הפיזית או המוסדית. הקפיטליזם והמכונית "אשמים" רק מפני ששניהם מעצימים את החופש האנושי. הקפיטליזם מעצים את חופש היצירה כלכלית, והמכונית את חופש התנועה.

      היצירה האנושית לא תשגשג ללא חופש, בכלכלה כמו במדע או באמנויות. אך החופש מאפשר לא רק יצירה. גם הרס. לא רק עשיית טוב, אלא גם רע. בני אדם זקוקים לתורת מידות כלשהי שתמנע מהחופש היוצר להפוך להפקרות הרסנית.

      משברי הנדל"ן והבורסה, שרבים מהם מובאים כהוכחה לכישלון הקפיטליזם, אינם תוצאה של כשל קפיטליסטי מובנה, אלא של שתי התערבויות ממשלתיות מאסיביות: הצפת הכלכלה האמריקנית באשראי זול על ידי הבנק המרכזי, הפד, שבלעדיו לא התאפשרה מכירת משכנתאות בטריליוני דולרים; והצפת שוק המשכנתאות על ידי אנשי קלינטון, שהועמדו בראש שתי חברות ממשלתיות למחצה - פאני מיי ופרדי מאק - כדי לממש את חזונו החברתי. הם הפיצו כמעט שני טריליון דולרים במשכנתאות חסרות סיכוי לפדיון. המשכנתאות האלה היוו בסיס לספקולציה בנגזרות אשר הפילה את הבנקים ואת וול-סטריט.

      הסיבה היסודית למשבר היא מעורבות הממשלה

      כשהשוק נשטף במשכנתאות הרעילות, אך הרווחיות מאוד, נוצר פיתוי עבור הבנקים להשקעות להצטרף ל"חגיגת" הספקולציה. אך לא רק רדיפת בצע (תכונה שהיתה איתנו מאז ומעולם) המריצה את הבנקים להשתתף במשחק שתיזמן השלטון, אלא גם ההכרח לעמוד בתחרות ולהרוויח הרבה. אין זה פוטר אותם מאחריות. אך יש לזכור שללא מעורבות ממשלתית מאסיבית לא היה מתפתח שוק משכנתאות רעילות ענקי כל כך. לכן הסיבה היסודית למשבר היא מעורבות הממשלה. כמו אצלנו, מעורבות כזו משחיתה את המשק ואת הפוליטיקה.

      העובדות אינן מבלבלות את שונאי הקפיטליזם (בייחוד האינטלקטואלים המקנאים בחסרי השכלה העושים כסף). בישראל קיימת צורה קיצונית של טינה אנטי-קפיטליסטית שיצר האתוס המרקסיסטי המתייחס לכל פעילות רווחית כעושק. זאת משום שלפי מרקס (ותורת הערך המופרכת שלו), הרווח מקורו בניצול. הקפיטליזם, אבי הרווח (וההפסד!) נחשב לחטא הקדמון שיש לעוקרו. לא אכפת לשונאי הקפיטליזם שהוא הביא לעולם שפע אדיר ורווחה, בייחוד למעוטי הכנסה (כמו היום בהודו ובסין). הם בזים להישגיו המופלאים בכל פרמטר אנושי, מהתארכות תוחלת החיים והבריאות, דרך קידום מעמד האישה והילד ועד לחינוך ולנאורות.

      מדוע? כי יש להם אובססיה אחת: להבטיח "שוויונות" המכונה כעת "צדק חברתי" כדי שלא תהיה קנאה. שונאי הקפיטליזם מתכחשים לעובדה שכל משטר שניסה להבטיח שוויוניות כספית - הרי גם הם יסכימו שבכל שאר התכונות בני אדם לא שווים - יצר רק שוויוניות של עוני ואומללות (חוץ מלבעלי השלטון ולמקורביו) ודיכוי. לעומת זאת, משטרים שדגלו בחופש, ובייחוד בחופש כלכלי, אמנם לא הביאו לשוויוניות מוחלטת (משימה בלתי אפשרית בלי כפייה, כי בני אדם שונים גם בכישוריהם הכלכליים), אבל צמצמו פערים במידה רבה. והעיקר: הם איפשרו לשכבות נמוכות ההכנסה חיי רווחה שבעבר גם עשירים רק חלמו עליהם.

      המהומות של "כובשי וול-סטריט" ושל "השמאל הלאומי" בשאר הארצות (בקרוב גם אצלנו) מוכיחות שקל להסית נגד הקפיטליזם. החתרנים מסתמכים על הבורות הכלכלית הנפוצה בקרב סטודנטים המושפעים מסופרים פופולריים המשמיצים את הקפיטליזם, ומפרופסורים בעלי תיאוריות מרקסיסטיות עבשות העוסקים באינדוקטרינציה אינטנסיבית של תלמידיהם. התפרקות החברה היוונית מלמדת מה מהומות של "מחאה חברתית" (שמתכננים גם אצלנו) יכולות לגרום. בהשוואה לאסון החברתי שהן יכולות להמיט, הבעיות החמורות של הקפיטליזם ייראו כמשחק ילדים.