מתי כבר תניחו לגלעד?

יעקב אחימאיר

אט אט הולכת ומתמוססת לה, לתחושתי, ההתרגשות הכה מובנת עם שובו הביתה של גלעד שליט. אומרים: עינו של מי לא התלחלחה למראה השיבה הביתה ולמראה קבלת הפנים המרגשת, ההמונית, שציפתה לגלעד שליט במצפה הילה. אכן, הכול כראוי למי שכל העם, כל ה"בעד" וכל ה"נגד", התאחד עמו במפגן אדיר של סולידריות. מדובר בחייל יחיד שחזר הביתה במחיר כה כבד שממשלת ישראל הייתה מוכנה לשלם. אבל לאחר השיבה הביתה, שיבה במעין מצעד ניצחון, אפוף פרחים וכרזות ודגלים, דומה כי "עם ישראל" עוד עלול חלילה לחנוק את גלעד ואת משפחתו מרוב אהבה שאינה בת כיבוש.

למרבה המזל, או ליתר דיוק, לרוע המזל, שובו הביתה חל בימי חול המועד, בימי הפגרה מלימודים ובימים שלא כולנו, בלשון המעטה, ממלאים את החוב למקום העבודה. חצי חג, חצי חולין. ואיזה אתר טיולים, של עלייה לרגל ממש, נולד לנו בימים אלה? נכון, מצפה הילה. "בואו ניסע לראות את גלעד", אמרו לעצמן, ובוודאי עוד יאמרו, משפחות רבות שיארזו את הילדים ואת מנות המזון כדי להגיע למצפה הילה ואולי לשזוף, מבעד למחסומי המשטרה, את דמותו של גלעד או של מי מבני משפחתו.

אבל אהבה, געגועים, כמיהה - כל אלה יכולים "לחנוק". לא רק לחבק, גם בזמנים נורמליים. גלעד שליט שב מן הבור, מן השבי, ואביו נועם יותר מאשר רמז כי התקופה הראשונה של שביו הייתה "קשה". לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין כי בימים אלה נחטף גלעד שוב, אל השבי האחר, זה אשר בדמותו של עם ישראל שהיה לצבא הסקרנים המתגודד במצפה הילה.

צריכים למצוא את האיזון הנכון

מדוע מאיימים - ללא מירכאות - אנשי שם וידוענים, להגיע למצפה הילה כדי לזכות במפגש עם גלעד שליט? התשובה: כדי להצטלם, כדי לחטוף כותרת במדורי החברה, כדי לשוב לתל אביב שבין גדרה לחדרה ולומר לחבר'ה: "נפגשתי עמו". מדוע צריכים אנו להיות עדים לתופעה מכוערת זו, כאשר גלעד רוצה, כך יש לשער, רק לנשום אוויר צח, לפגוש את חבריו, להוסיף ולהתייחד עם משפחתו ולגולל את קורותיו בבית בשבי חמאס?

אכן, נחוצה כריתת אמנה חדשה שאולי תחייב את אמצעי התקשורת: בואו נניח לגלעד שליט. הרי הוא אינו מתכוון, כאשר הוא יוצא רכוב על אופניו, לגולל בפני כל מצלמה ומיקרופון מזדמנים את קורותיו בשבי חמאס. זה יקרה, אבל בזמן הנכון. וייתכן כי זה לא יקרה בקרוב. הוא עמד בגבורה בפני הטלוויזיה המצרית וייתכן שעוד יספר לנו מה עבר עליו. אך לא עתה. הרי ייתכן כי אפילו פדויי השבי ממלחמות עבר עדיין לא חשפו את כל מה שעבר עליהם. דומה כי אנחנו, בתקשורת, צריכים למצוא את האיזון הנכון בין סיפוק סקרנותו של הציבור, זכותו לדעת, לבין אפוד המגן שבו יצטרך להצטייד שליט מפני המציצנות.

מהדורת חדשות אינה צריכה להיפתח בדיווח על קורותיו בשעות שקדמו לשידור המהדורה. דומה כי לאחר שחולץ מהשבי עליו להלך בשבילי מצפה הילה, או היכן שיחפוץ לבקר, בלא המציצנות העוקבת. בעברית פשוטה אומרים: "בואו נניח לו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully