ילד השעשועים של המדבר

כמחצית השנה ידע כל העולם שמועמר קדאפי הוא החי-המת. אולי גם הוא ידע שגורלו נגזר אם כי התנהגותו המוזרה מעידה כי המגלומן הלובי חי בהזיה כאילו הגה השלטון עדיין בידיו.

ייתכן כי בפרוץ המהפכה בפברואר 2011 היה יכול לצאת לגולה ולהציל את חייו. אך קדאפי סירב להניח את חרבו. הוא בחר ליפול עליה. זה מה שאירע ונחתם אתמול.

לא היה לו סיכוי לשרוד כי מדינות נאט"ו נטלו חלק פעיל בלחימה. אילו התנהלה הפיכה שהיא במהותה מלחמת אזרחים סביר כי היה גובר על יריביו בקלות יחסית. אך כוחו לא עמד לו מול קואליציה של המורדים וחילות האוויר של נאט"ו.

מותו אינו קץ הלחימה בלוב. יש בה נשק רב בידי פלגים יריבים ומדינות זרות יתמודדו על לב השלטון החדש כדי לזכות בגישה נוחה אל שדות הנפט.

42 שנות שלטונו התאפיינו ברודנות ובאפליה ובגזל שמקורם בפולחן האישיות שהנהיג בלוב. הסרן בן ה27- ראה עצמו כמורה ומדריך ואח בכיר. הוא קבע לנתיניו את סדר העדיפויות הלאומי: "אלוהים מועמר ולוב."

אך היו גם מרכיבים של קידמה בשלטונו השמרן. חלק ניכר מהאוכלוסייה נהנה מעלייה ברמת החיים וההשכלה. אפשר כי דווקא ההשכלה שהותירה אקדמאים רבים מובטלים היתה בעוכריו ודירבנה את ההפיכה שהסתיימה בהדחתו.

כנצר לתפישת גמאל עבד אל-נאצר היה מעורב בתככים בינלאומיים רבים. בשנות ה80- נאלצה ארה"ב להפציץ את ריכוזי השלטון בלוב עקב חריגתו מהכללים הנהוגים בזירה הבינלאומית. פעמיים עשה זאת בבוטות כאשר סירב להסגיר את שליחיו שהפילו מטוס פאן-אם מעל לוקרבי בסקוטלנד וכשהודה כי פיתח בחשאי נשק להשמדה המונית. הישגיו בתחום זה עוררו השתאות. אך ויתורו על המיזם הגרעיני ב2004- התניע פיוס עם מדינות המערב.

נזקו היה רב מתועלתו לעמו לאזור לעולם כולו. בכל זאת נהגה בו דעת הקהל במערב במעין סלחנות. בגלל אופיו התיאטרלי ואוהל האורחים הענק והמטורף שנשא עימו לכל מקום ומשמר האמזונות כפי שכינו את המאבטחות שהגנו עליו וגלימותיו שהיו ייחודיות בעולם המכופתר והמעונב של הדיפלומטיה. מבחינה זו היה ילד השעשועים של המדבר המערבי.

בסופו של יום דווקא מפני שנכשל יותר משהצליח ונזקו הגיע למימוש מוגבל בלבד ייזכר יותר כקוריוז ממושך מאשר כמנהיג הראוי לפרק ייחודי בספרי ההיסטוריה.