אסד מתבונן מהצד בתמונת העריץ המת

כאשר עיני העולם ננעצו בפניו המתות של הדיקטטור ההזוי מועמר קדאפי התבונן בו איש אחד (ואולי לא רק איש אחד) וראה את עצמו. היה זה בשאר אסד. רופא העיניים לשעבר הסביר כנראה לעצמו שהוא אינו קדאפי, שסוריה אינה לוב, שנאט"ו איננה בעקבותיו, שעדיין יש לו תומכים חזקים בעולם בדמותן של סין ורוסיה וכמובן אירן.

אנשי חצרו מסבים את תשומת ליבו להפגנות התמיכה במשטרו ולאלפי המשתתפים בהן שבוע אחר שבוע. חוזרים ומבטיחים לו שהצבא עימו, שהעריקים הם עשב שוטה שצריך להמשיך לטפל בו ביד קשה. השרה בוטיינה שעבאן, הקשר שלו עם העולם אומרת לו שהעולם עדיין מעניק לו הזדמנות. אבל הוא בשאר אינו יכול להסיר את עיניו מן הצילום הזה של קדאפי המת.

עד כה האמין שהעדה העלאווית לא תיתן לו ליפול, שהקצינים הבכירים יישארו איתו ויסכימו לירות במפגינים הסורים המוסתים - כך הוא משוכנע - על ידי גורמים זרים. כשראה את גורלו של סדאם חוסיין הסביר לעצמו שבניגוד לסדאם הוא לא איים על העולם. כשראה את מובארק מובל על אלונקה למשפטו אמר לעצמו שלמובארק אין עדה שתעשה הכל כדי שלא ייפול. כשראה את בן עלי נמלט מתוניסיה לסעודיה אמר לעצמו שמדובר בפחדן שלא היה מוכן להיאבק על דרכו. אבל כשהוא רואה את קדאפי המת, למרות צבאו, למרות שבטו שתמך בו עד לרגע האחרון, למרות דרכי המילוט שהבטיח לעצמו בסירטה עיר הולדתו - הוא חייב להגיע למסקנה שאמירות הגבורה של מובארק ושל קדאפי כי לא יעזבו את ארצם כי הם מאמינים בתמיכה הרחבה של הציבור וכי ימותו במולדתם לא עשו רושם מיוחד על איש.

מאוד ייתכן כי 20 באוקטובר יהפוך לא רק ליום היסטורי בתולדותיה של לוב, אלא גם לנקודת המפנה בשיקוליו של האיש הזה שהגיע לשלטון כתוצאה מתאונת דרכים שלא ידע מה לעשות בעוצמה שנפלה לידיו ושלא היה לו שום מושג על רפורמות שלטוניות כאשר כינס את מוסדות השלטון הבולשביקיים שלו כדי לדבר על שינויי חוקה. בשאר אסד ראה את החזרה הכללית לסוף שלטונו. ייתכן מאוד שמסקנתו היא להתחיל לארוז מזוודות. אירן עשויה להמתין לו.