אחרי העסקה: להתקדם לשלום

החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להוציא לפועל את עסקת שליט ראויה להערכה. זו החלטה קשה מאוד, שעלולות להיות לה השלכות קשות שהוא, בוודאי, הביא בחשבון: מעולם לא שולם מחיר שכזה עבור שחרור ישראלי, ואיש לא יוכל לומר שמעתה ואילך תפעל ישראל אחרת. גם אם ייאמר הדבר, הוא לא יבוצע. זהו ניצחונו השני של חמאס, מידי ישראל. מנהיג הליכוד הקודם אריאל שרון, כראש ממשלה, הגיש לחמאס את רצועת עזה על מגש של כסף, ומנהיגו הנוכחי של הליכוד בנימין נתניהו מעניק לחמאס אסירים שגם ישראלים מתונים ממנו לא מיהרו לשחרר. לא פשוט.

אחת הטענות הנשמעות מאז קבלת הבשורה המרגשת היא שהיה אפשר לעשות את העסקה הזאת כבר לפני שנים אחדות, וכי הזמן שחלף רק פגע בישראל והקשה מאוד על גלעד שליט עצמו. גם אם נעשו שינויים שוליים בעסקה שנטוותה מזמן, קשה מאוד להסביר את העיכוב בכך שהחמאס ויתר על רכיב דרמטי בתוכה. שם כזה או אחר של מחבל לא יוכל להסביר את העיכוב הממושך. גם נתניהו, שהבין כי הוא חייב להבהיר מדוע חיכה זמן רב כל כך, חש צורך להעניק הסבר מראש, ואמר שהנסיבות השתנו, וכי ייתכן שזו ההזדמנות האחרונה לעשות עסקה שכזו.

זו אמירה שקשה להוכיחה ושקשה להפריכה. האומנם האביב הערבי הוא שימנע מחמאס בעתיד לעשות הסכם שכזה? קריסת השלטון הסורי? בחירות דמוקרטיות במצרים? מנהיג תוניסאי חדש? החלפת נשיא תימן? קשה לדעת. בדרך כלל, כאשר מנהיג פוליטי משנה את דעתו, הוא מייחס את השינוי לנסיבות. אני זוכר ששאלו את יצחק רבין מדוע הסכים לחתום על הסכם עם אש"ף, אף ששנים ארוכות התנגד לכל מגע מדיני עם הארגון, ותשובתו הייתה: השתנו הנסיבות. מה שקרה באמת הוא שרבין הבין כי אין "פלסטינים מתונים שאינם אש"ף", וכי מי שרוצה להגיע להסכם חייב לדבר עם הארגון הבעייתי הזה.

זה נכון גם לגבי נתניהו. דברים רבים שכתב בספרו "מקום תחת השמש" היו רלוונטיים למי שאין האחריות מוטלת עליו. הוא התנגד נחרצות לעקרון המדינה הפלסטינית, והגיע למסקנה שאין ברירה אחרת. הוא התנגד נחרצות לעסקת שבויים והגיע למסקנה שאין ברירה אחרת. לא הנסיבות השתנו בעת נאום בר-אילן. נתניהו שינה את דעתו. יכול להיות שאילו שינה את דעתו קודם לכן, למשל - בעת הכהונה הראשונה שלו - היה אפשר להגיע למימוש הסכם אוסלו בזמן (מאי 1999). ייתכן שאילו שינה את דעתו בעניין עסקת שליט, היה אפשר לחסוך את המחיר ששילמה ישראל על המצור על עזה, ומחירים נוספים. מאוד יכול להיות שאם יגיע כבר עכשיו למסקנות שהוא עשוי להגיע אליהן בעתיד בנושא הגבול עם הפלסטינים, השכונות הערביות, מחנות הפליטים בירושלים והכוח הרב לאומי בגדה המערבית - נוכל לחסוך עימותים מיותרים ובידוד בינלאומי מצמרר, ולהבטיח את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם לעתיד לבוא.

אז אולי במקום להמתין עד למה שיגדיר נתניהו "שינוי נסיבות", אשר יצדיק את שינוי החלטותיו ואת ביטול חלק מן הקווים האדומים המיותרים שלו, הוא יקדים את המאוחר גם בהקשר המדיני ויעשה את זה עכשיו?