פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על הסכנה בחוק לשון הרע

      ועדת החוקה של הכנסת, בראשות ח"כ דוד רותם, פגעה ביום שני שעבר בחופש הדיבור במדינת ישראל, כשהצביעה בעד העברתו לקריאה ראשונה של תיקון לחוק איסור לשון הרע (במקור מדובר בשני תיקונים, של מאיר שטרית ושל יריב לוין שאוחדו לאחד). התיקון מאפשר לבית המשפט לקצוב לתובע במשפט דיבה לקבל פיצוי של עד 300 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, 600 אלף שקלים אם הוכיח שהפרסום נעשה כדי לפגוע בו, ומיליון וחצי שקלים - אם לא ניתנה לתובע אפשרות לפרסם את תגובתו המלאה בצמוד לפרסום.

      אלה סכומים דמיוניים, לא מידתיים, שעלולים למוטט כלי תקשורת רבים במדינת ישראל, וכך טרחו להדגיש נציגי משרד המשפטים שהשתתפו בדיון. הם הבהירו שהם נמצאים בעיצומו של הליך תיאום עם מגישי הצעות התיקון, וביקשו לדחות את ההצבעה בוועדה. רותם בחר להתעלם מבקשתם.

      מציעי החוק טענו כי הם מגינים על האזרח הפשוט, ועל זכותו לשמו הטוב, שאינה נופלת מהזכות לחופש דיבור. אבל נראה כי התיקון לחוק יעיל מאוד דווקא כאמצעי הרתעה מפני פרסום תחקירים עיתונאיים מביכים. בדיון צוטט מחקר שנעשה באנגליה והוכיח כי כמות התחקירים בעיתונות האנגלית הצטמצמה מאוד כתוצאה מסכומי הפיצויים הגבוהים הנפסקים בתביעות דיבה שם.

      מעודד את הרעים

      סביר להניח שעיתון - כל עיתון - יהסס מאוד לפני שיפרסם תחקיר חושפני על, למשל, שחיתות בעירייה, אם יידע שהוא חשוף לתביעה בסכום כה גבוה. אפילו כלי תקשורת גדול ומבוסס יחשוב פעמיים. חשיפה בלתי מוגבלת לתביעות דיבה הביאה לפני קצת יותר מעשור לשיתוק כמעט מלא של מערכת הבריאות האמריקנית. הרופאים פשוט פחדו לטפל בחולים, מחשש שייתבעו. הצעת התיקון מעודדת מבול של תביעות דיבה שעלול להביא לסינדרום דומה בתקשורת הישראלית.

      "לא רוצים לשלם? דווחו אמת", פתר ח"כ שטרית את סוגיית חוסנם הכלכלי של העיתונים, ושכח, ככל הנראה, שבתביעת דיבה האמת היא רק "הגנה טובה", ולא פותרת את המפרסם. כלומר, הפרסום יכול להיות כולו אמת - ועדיין ייחשב לדיבה, ועדיין יהיה חשוף לתביעה. אך שיא האבסורד בחוק הזה, בעיניי, הוא הדרישה לפרסום "תגובה מלאה". הרי מושא הפרסום יכול להתחמק ביודעין מתגובה, משום שיידע שכך הוא מונע את פרסומו. כלומר, החוק מעודד דווקא את הרעים במקרה הזה.

      * * *

      שיא האבסורד בחוק הזה בעיני היא לפרסם "תגובה מלאה" לצד כתבת התחקיר. ומה יקרה אם האיש יתחמק בכוונה ממתן תגובה, וכך ימנע את פירסום התחקיר? ואם התגובה תהיה ארכנית וטרחנית ואינה לעניין? האם נפרסם כרך עב-כרס יחד עם העיתון? ומה אם התגובה תכלול קללות ונאצות, או גרוע מזה - לשון הרע כלפי צד שלישי?

      החוק מחייב אותנו לפרסם תגובה מלאה, כלומר, לפרסם לשון הרע - ואז אנו חשופים לתביעה נוספת, וחוזר חלילה.