לטרור הפלשתיני אין זיקה לכבוד הנאצל של התרבות הערבית. טרם יבשה הדיו מעל ההסכם וחמאס כבר הפריח בלון ניסוי, ששכח מאחור כמה מחבלות והוא תובע להוסיפן לרשימת המשוחררות.
חמאס קיווה שישראל כה שקועה כבר בחגיגות, במה שמשה (בוגי) יעלון כינה "אופוריה", שלא תרשה לעצמה להתעקש על זוטות. כאילו עברה את נקודת האל-חזור וניתן לסחוט ממנה עוד משהו.
ממש כמו יאסר ערפאת, שניצב על הבמה במצרים וסירב לאשרר בטקס חגיגי את ההסכמות עם יצחק רבין עד שחוסני מובאראק כינה אותו "כלב" ודרש ממנו לחתום, וכך היה. אתמול נראה כי חוסיין טנטאווי לחש כדברים האלה בעוד מועד על אוזניו של מוחמד ג'עברי, ומכל מקום חמאס לא העז להציע את פרימת ההסכם, וכנראה גם לא יעשה כן.
מכאוב שלא לצורך
זה הדדי. דעתי לא נוחה מן ההסכם שהממשלה אישרה ברוב גורף. אבל משנעשו הצעדים המתחייבים לא הייתי נותן את ידי להפרה חד צדדית של ההתחייבות שניתנה לארגון הטרור. זו סיבת הסתייגותי מפניית המשפחות הכואבות לבג"ץ למרות שהלב כואב עימן.
דברים שכתב בנימין נתניהו בספריו נגד ויתור לטרור אינם בבחינת התחייבות חוזית, ואם בתפקידו כרה"מ לא פעל בדיוק בהתאם לכך אין בידי המערכת המשפטית כדי לסייע למתנגדים. העיסקה אושרה והוויכוח שייך למתחם הציבורי ולא לבג"ץ. לפיכך מדובר בעניין מוגמר. הדיון בבג"ץ יוסיף מכאוב שלא לצורך. מבחינת ישראל דבר לא השתנה. עליה להתרכז בבדיקה מדוקדקת של היוצאים. לבל ייצא אחד בזהות שאולה על חשבון חברו. אחר כך לדאוג למעבר חלק של האסירים, ויותר מכך לסידורי קליטתו של החייל האובד. צריך לדאוג כי מרגע שיעבור לבית הוריו במצפה הילה ייהנה שליט ממידת הפרטיות שיבקש לעצמו.
בישראל השתרש נוהל של שמחה בלתי מבוקרת, לעיתים על אפו וחמתו של מי שלמענו אורגנה החגיגה. על המשטרה להיערך לשמירת הסדר ולהגנת הפרטיות של משפחת שליט אלא אם זו תבקש אחרת. אסור שהשמחה תסתיים בכך, שהאחראים על הסדר ייאלצו לתרץ למחרת היום בתקשורת כי לא היו ערים לעוצמת הרגשות והחגיגה תיהפך לדאבון לב, ואולי אפילו לפגיעה גופנית.