אשרינו שזכינו. לפני כל חשבון אחר, מותר לומר לראש הממשלה, קודם כל לו: יישר כוח! החלטה ראויה קיבלת!
מי שסבור שההתלבטות קשה והמחיר עלול להיות כבד, חייב דווקא להעריך את ההחלטה. לא חוכמה לקבל החלטות קלות. מבחן המנהיגות הוא ביכולת לקבל החלטות קשות.
כל זה ראוי לומר לפני כל חישוב אחר, לפני שמתחיל החישוב הציני, החשדני, הבלתי נמנע בחיים ציבוריים. מה הוא מרוויח מזה? מה הספין? איפה כאן הפוליטיקה? על כל השאלות האלה גוברת ההחלטה הראויה מאוד. גלעד שליט חוזר הביתה כי זו חובתנו להחזירו. זו הערבות של המנהיגים והאזרחים לחיילים שנשלחים לחזית. כדי לפדות אותם, אם נפלו בשבי, יש לשלם לעתים מחיר כבד. זה שמדינות דמוקרטיות בעולם נוהגות אחרת, לא מחייב אותנו. הבה נהיה, לפחות בעניין הזה, אור לגויים.
עכשיו נתפנה לטפל בחלק מן ההשלכות. תמונות החיוכים בירושלים והחיוכים בעזה בו-זמנית אינן מראה שכיח במזרח התיכון. לא מחייכים כאן הרבה, בוודאי שלא סימולטנית. כשמחייכים גם בירושלים וגם בעזה, מתגנבת ללב השאלה: מעניין מי יחייך אחרון?
הסכנות ברורות. ארכי-מחבלים משוחררים עלולים לחזור לדרך הטרור, חמאס מתחזק והשלום מתרחק. ומצדנו, אולי, כפי שיש כבר רומזים, כל המהלך הזה של עסקת שליט הוא פעולה מכוונת של רכישת דעת הקהל, לקראת הכרעות דרמטיות שאולי יבואו בזירה המסוכנת ביותר, אירן.
ומה יקרה בזירה המדינית? האם העסקה עם חמאס סוללת נתיבים חדשים בתהליך השלום, או שמדובר כאן בהחלשת הזרמים המתונים אצל הפלסטינים? האם אבו-מאזן, שעיצבן לאחרונה את נתניהו, ואפילו את אובמה, יבין את הרמז?
והאם הסכים ראש הממשלה לחתום על העסקה הקשה דווקא עכשיו, כדי להסיח את הדעת מן המחאה החברתית ומן הביקורת על טרכטנברג?
אני מזמין כל אחד מכם לעשות מבחן עצמי, ולנסות להשיב על כל אחת מהשאלות על פי אמונתכם והשקפת עולמכם. תגלו בעצמכם שלכל הערכה שלכם, לגבי כל מעשה או מחדל של ביבי נתניהו, בביטחון או במדיניות, בכלכלה או בחברה, כל החלטה עתידית תעלה או תוריד אותו במהירות מסחררת. לכל התפתחות תהיה השפעה מכרעת על מעמדו הפוליטי ועל סיכויו בבחירות הבאות. מחיאות הכפיים - על גלעד השב הביתה - יימוגו מהר, וראש הממשלה ייבחן על המשך דרכו וההחלטות שבדרך. טוב שכך. מנהיגים נבחנים על רצף של עשייה ולא על החלטה אחת, תהיה מרשימה ככל שתהיה.
אם התכוון נתניהו להסחת דעת, כוחה יפה לשבוע או לחודש, עד העונג הבא או הפורענות הבאה, מה שיבוא קודם. המחאה החברתית פינתה את הכותרות לעימות עם הפלסטינים באו"ם. עכשיו מפנה האו"ם מקום לגלעד שליט. המשך יבוא. תשומת הלב והכותרות מתחלפים אצלנו במהירות מסחררת.
ואף על פי כן. למרות ההפכפכות במדד הפופולריות היומי, יש רגעים שנחרטים בזיכרון הקולקטיבי, ויש להם משקל ביום פקודה. כשם שלהבדיל, המחאה החברתית תשאיר רושם גם אחרי שפורקו האוהלים ברוטשילד, כך שחרור שליט יירשם בתור החלטה מנהיגותית חשובה של נתניהו.
לפני 35 שנה, בנסיבות כמעט הפוכות, החליטה הממשלה על מבצע אנטבה. הסיכונים היו גדולים, מצמררים. כששבו החטופים הביתה בשלום עם המחלצים, זולת המחיר הכבד מותו של יוני נתניהו ז"ל - בירך יו"ר האופוזיציה מנחם בגין את הממשלה, הצבא וזרועות הביטחון שהיו שותפים למבצע. אבל, הדגיש בגין, עוד ברכה מיוחדת יש לתת לראש הממשלה, יצחק רבין. כולם אחראים, אבל על כתפיו של ראש הממשלה יש עוד טיפה אחת של אחריות.
מלים אלה ראויות להיאמר גם הפעם לראש הממשלה. המקרה שונה. בניגוד למבצע אנטבה, הקצר והמוחץ, עוד איננו יודעים מה עלול להיות המחיר הכבד שנשלם על שחרור אלף מחבלים. אבל להוקרה על החלטה קשה ראוי נתניהו, דווקא בגלל אותה טיפה של אחריות עודפת הרובצת על כתפיו.