אחרי שכל הטיעונים נגמרים והגרון הניחר כבר לא מסוגל להפיק הברה או צליל - מגיע טיעון המחץ האחד והיחיד שעליו לא ניתן להתווכח ואותו אי אפשר להפריך: הם לא רוצים אותנו פה. הם לא ויתרו על כל פלשתין, וברגע שיוכלו הם יזרקו אותנו לים.
חוסר אמון ופחד קיומי הם שני דברים הממוקמים במרחב רגשי עמוק ששום ויכוח פוליטי לא יכול לחדור לתוכו. כך הדרך להפיג את הפחדים נשארת חסומה, ואילו הנתיב המאפשר לעשות בשמם ככל העולה על הדעת פרוץ לחלוטין.
אבל מסתבר לאחרונה שטיעוני המחץ המלווים בחרדות קיומיות הם לא יותר מטיעונים השלכתיים: אלו היהודים בארץ שלא השלימו עם הקיום הערבי-פלשתיני בתוך הקו הירוק. אלו היהודים שלא עוצרים את הסכסוך בקווי 67' ומושכים אותו אחורה לקווי 48' באמירות ברורות ומדויקות: "מוות לערבים", הם קוראים.
מי רוצה לזרוק את מי לים?
זוהי מהותה של "השלכה" - מנגנון הגנה שבו משליך אדם צדדים שליליים בו, ומייחס אותם לאנשים אחרים. כך אינו צריך להתבונן בתכונותיו הקשות ובדחפיו השלילים.
בדרך זו מצליח להישמר הפחד הקולקטיבי שלנו מפני האחר שרוצה להשמידנו, כשהאמת הכואבת היא שהתוקפנות היא שלנו ואנחנו אלו המבקשים להשמיד, לחסל ולהכחיד.
ברור שנציגי הימין מזדעקים כי "לא בשמם נעשו המעשים". לא בשמם נשרפים מסגדים ומושחתים קברים, מותקפים אנשי שמאל ומאוימים קציני צבא. מצוין. סוף סוף יתכבדו וירגישו את הכעס והגועל להימנות עם אותה קבוצת שייכות של אלו הפועלים ועושים מעשים שאי אפשר להזדהות ולהסכים עימם.
כך אנשי המצפון מרגישים כבר 44 שנים. המדינה, קבוצת השייכות העליונה, עושה בשמנו מעשים אכזריים כפי שפושעי "תג מחיר" עושים בשם הימין. זעקת ראשי הימין למנגנוני הביטחון "תפסו אותם" מרגשת ונשמעת אמינה. אפשר להבין אותם, כמה אפשר לסבול כשמישהו עושה משהו כל כך נורא בשמך?
לא ברור מדוע מגלים כוחות הביטחון אוזלת יד בלכידת העבריינים. האם זאת טיפשותם של אלה או חוכמתם של אלה? או אולי בכלל יש המבקשים, בתוך אותם מנגנוני ביטחון מפוקפקים ומחוצה להם, שהמעשים דווקא יימשכו אבל רק לא "בשמנו".
זה סידור מצוין: אנשי הימין יצעקו, השוטרים יחפשו והמסגדים יישרפו. כדי לחדול מההונאה העצמית יש להתבונן באמת הכואבת ולהבין אותה: אותה קבוצה הפוגעת בערבים ובשמאלנים בסך הכל מתרגמת את רוחה וחוקיה של הכנסת - למעשים. חוק החרם וחוק ועדות הקבלה, ועדות החקירה לארגוני השמאל ועוד יוזמות שנועדו לרמוס את הרוח הדמוקרטית ואת זכויות האדם, הם אלו שנתנו רוח גבית למחללי הקברים ולשורפי המסגדים.
ניתן רק להתפעל מהזריזות ומהדייקנות שבהן מוציאים חברי המחתרת את רוח הפרלמנט מהמשכן אל השטח. הפגיעה בערביי ישראל ובמקומות הקדושים להם היא הרבה יותר מפרובוקציה. זאת הכרזת מלחמה. זה הרגע חברים לסולידריות אזרחית אמיצה. ממש לא בסגנון נשיא המדינה.