לפני שנה בדיוק עקב העולם בהתרגשות אחרי חילוצם של 33 פועלים שנלכדו במכרה סן-חוזה בצ'ילה. היום, הכורים נאבקים בעוני ובבושה, ומביטים במדינה שהחליפה את התהילה שהעניקה להם בניכור ובחשדנות. סבסטיאן פיניירה, הנשיא שהמתין לכורים וחיבק אותם כאשר הגיחו מהמעמקים דרך הפיר הצר, עסוק כיום בהתמודדות עם מאות אלפי הסטודנטים המפגינים נגדו; אתר המכרה, שהיה למוקד עלייה לרגל, נזנח על ידי המטיילים, ונתון כעת בלבה של מחלוקת משפטית.
רבים מהכורים סובלים כיום מבעיות נפשיות, קשיי שינה וקשיי פרנסה, תולדה של 69 הימים שנאלצו להעביר בחוסר אונים, בעומק של כמעט 600 מטרים מתחת לאדמה. הם סבלו ממחסור קשה במזון ובחמצן, ומאוחר יותר יאשרו את דיווחי הרכילות לפיהם שקלו ליזון מגופות חבריהם, אם ייאלצו להידרדר לכך.
נעים בין טיפולים פסיכיאטריים לרביצה בלשכות האבטלה
במכרה של קופיאפו, במדבר אטאקאמה, לא ייערך היום (חמישי) טקס חגיגי. המדינה, שהוציאה עשרות מיליוני דולר על המבצע לחילוץ הכורים ועל פיתוח קפסולת "עוף החול" שעמדה במרכזה, המשיכה הלאה; הכורים נפוצו לכל עבר, מיעוטם חזרו לעסוק בכרייה, וכמה מהם נאלצים להתפרנס מהעברת חוזרת של סדנאות מוטיבציה, בפני אנשים שמעולם לא שמעו את סיפורם. אחרים מחליפים אלה באלה תרופות נוגדות דיכאון בסמים ובמשככי כאבים, ונעים בין לשכות האבטלה.
33 הכורים שנולדו מחדש
צפו בתמונות מהחילוץ הממושך
החבורה שבה אל שדה הקרוב
הביקור בישראל הוגדר כהצלחה
כמחצית מהמכורים כלל לא הצליחו למצוא עבודה חדשה עד היום. לרבים מהם חסרה ההשכלה הדרושה כדי לעבוד מחוץ למכרה. הכסף שהובטח להם עבור ריאיונות בלעדיים לא הגיע לכיסם, והפיצויים המידיים שקיבלו היו מזעריים. הם נאלצים לעסוק בעבודות זמניות או למכור ירקות למחייתם, בעוד שבעלי המכרה פשטו רגל ולא ברור מה יעלה בגורל הדיונים המשפטיים בעניינם.
הסיוטים רק התגברו בלילות שלפני יום השנה
את השנה האחרונה שרד עומר רייגדס רק באמצעות התמיכה שקיבל ממשפחתו. "בלילה האחרון, למשל, לא ישנתי יותר משעתיים", סיפר בשבוע שעבר. הוא תיאר את בעיות השינה הקשות שהוא חווה ואת ביעותי הלילה המחרידים, ואמר כי אלה התגברו ככל שהתקרב יום השנה לחילוץ. "הדבר הגרוע ביותר - עבורי, לפחות - היה חוסר האונים וחוסר היכולת להגיד למשפחתי שאני בסדר", סיפר על הימים שבהם היה לכוד מתחת לאדמה, הפעם הרביעית שבה נלכד במכרה שקרס אל תוך עצמו.
33 הכורים, שנהנו מהערצה ומהזמנות לביקורים בכל העולם, החל ממדיסנילנד וכלה בכותל המערבי, לא מנסים כיום אלא לשרוד את המציאות הקשה, אליה הושלכו עם שובם לארצם. הם לא דורשים בחזרה את התהילה שנגזלה מהם, וטוענים שכל רצונם הוא פיצויים מהמדינה שהצליחה לחלצם רק אחרי תקופה כה ארוכה: כל אחד מהם הגיש תביעת פיצויים נגד המדינה בגובה של 250 מיליון פסו (כ-540 אלף דולרים). בחודש שעבר, הם הסכימו שיופק בארצות הברית סרט שיתעד את סיפורם, בתקווה שההכנסות יסייעו לשיקומם; אך כמו במקרים הקודמים שהובטחו להם תמלוגים מסוג זה, הכורים מסרבים עדיין להביע התלהבות.
"לפעמים אני מרגיש לא-מובן, ולפעמים אני נעלב במובן מסוים מאנשים שחושבים שאנחנו מפוצצים בכסף", אומר רייגדס. "אנשים חושבים שהרווחנו כסף מזה (מהחילוץ). היה מי שהרוויח, אבל הרוויח על חשבוננו. אנחנו לא קיבלנו פרוטה". הוא מתלונן שכיום מתייחסים אל הכורים כאל כפויי טובה ומותחים ביקורת על מי שזכו לחיבוקים ונשיקות מראשי המדינה, שהמתינו להם בקצה המכרה וצפו בחרדה בחילוץ המתוקשר, אותו סיקרו אלפי עיתונאים. לדבריו, היחס לכורים הפך לשלילי במידה הרבה ביותר ברגע שהקבוצה הגישה את התביעה. "רק רצינו לוודא שמה שקרה לנו לא יקרה שוב בצ'ילה או בשום מקום אחר בעולם".