כמה יהרגו הרוצחים המשוחררים?
הציבור צריך לדעת מה שמוסתר ממנו: השב"כ לא יוכל וגם איננו מתכונן להציב סביב ביתו של כל אחד מהרוצחים והמחבלים המשוחררים חוליית חיילים ואין לו גם יכולת טכנית לעקוב אחרי כוונותיהם. הצהרת ראש השב"כ לפיה "יוכלו להתמודד איתם" היא הצהרת כוונות, אבל אין דרך הרמטית למנוע מהמחבלים לפעול, אלא כשהם בכלא. זו הסיבה שכוחות הביטחון משקיעים כל כך הרבה בלכידתם, עד כדי סיכון חיילים. כמה יהרגו עד שייתפסו המחבלים מחדש?
הנה דוגמא: הרב מאיר חי נרצח לפני שנה על ידי מחבלים משוחררים. רק אחרי שחזרו למעגל הטרור התגלה על כך לשב"כ והם חוסלו - אחרי מותו המיותר. כמה ייהרגו בעתיד מעסקת הדמים שראש הממשלה בנימין נתניהו הוביל את ממשלתו אליה אנו יכולים לשער על פי ניסיון העבר. מאז שנת 2000 ועד 2006 נרצחו 183 ישראלים. 32 ישראלים נרצחו על ידי משוחרר עסקת טננבוים. בעסקת ג'יבריל שהייתה קטנה יותר מעסקה זו, שוחררו שלושה חיילים ומאות נרצחו ונפצעו על ידי המשוחררים - באינתיפדה הראשונה אותה ארגנו.
השאלה העומדת לפנינו היא לא האם יירצחו וייפצעו מהעסקה, אלא מי מהאזרחים ומהחיילים ישלמו את המחיר בדרך לאותה "ההתמודדות" שמבטיח השב"כ. כמה ישראלים ייחטפו בדרכים אחר ההצלחה הגדולה של החטיפה האחרונה? משעל הרי כבר הודיע שיש עוד אסירים ויהיו עוד חטיפות.
יש הטוענים שניתן לתפוס אותם מחדש. להם אזכיר את עשרות החיילים שנהרגו או נפצעו כדי ללכוד את אותם מחבלים שיושבים היום בכלא ושמאסרם הנמיך את רמת הטרור. מעתה חיילים שיישלחו ללכוד אותם מחדש יטענו בצדק שאין זה הוגן שרבים מהם יסתכנו במוות כדי לתפוס מחבלים ששוחררו עבור שבוי אחד.
ומה בקשר לערכים של צדק ומוסר? מדוע שבישראל תתפתח קבוצה אחת פלסטינית - שחסינה מפני החוק רק מפני שהיא יודעת להפעיל אלימות קשה (של רצח) והיא מספיק מאורגנת כדי להכניע את מערכת החוק בישראל? האם ניתן להם יד?
בנוסף, אופי הדיון החפוז אמש בממשלה היה שערורייתי. בשש שעות חתמו השרים מאמץ של עשרות שנים של מרדפים, של חיילים ושל אזרחים שנפגעו כדי ללכוד את אלף המחבלים. שאלה אחת הם היו צריכים לשאול את עצמם לפני תמיכתם בעסקה - האם שווה שימותו אחרים כדי להביא חייל מהשבי? זה שהם - ההרוגים העתידיים, אלמונים ואין להם ועד ומטה מאורגן, לא פוטר אותנו מחובת הדיון שצריך מעתה ללוות את החברה הישראלית.
אנו באלמגור נדאג לכך, למען הקורבנות, לזכרם וכדי למנוע זאת מאחרים.
(מאיר אינדור)
האם אתם בעד או נגד העסקה? בואו להצביע בפייסבוק
חזרה לערכי מדינת ישראל
יום גדול הוא לנו היום. יום בו החליטה ממשלת ישראל והעומד בראשה להחזיר את גלעד שליט, חייל שנחטף מאדמת מדינתו על ידי טרוריסטים חסרי מוסר ואכזריים.
אני לא מתעלמת מכאבם העצום של מאות משפחות בארץ - כאב נורא, שגדע חיים של שפיות, ברגע אחד נורא. מה שמייחד אותנו, כעם, היא היכולת של אותן משפחות, להתעלות מעל כאבן הפרטי ולחבור אל מאות אלפי הישראלים שליוו את משפחת שליט במאבקה לשחרורו של בנם החייל. בחודש הסליחות בו אנחנו נמצאים, יודעות המשפחות האלה לסלוח לתחושת הנקם שפועמת בקרבן לראות את רוצחי משפחותיהן נמקים בכלא, ולהעדיף לראותם משוחררים למען חייל אחד שלנו. אני מצדיעה למשפחות האלה. הצדעתי להן בעבר. זהו הניצחון שלנו על אויבינו.
מתעוררות עכשיו שאלות רבות לגבי בטיחות חיינו בארץ לאור שחרורם של מחבלים רבים. אני לא רוצה להיכנס לסוגיה זו עכשיו כי רבות דובר בה. אני חושבת שעלינו להסתכל קדימה דווקא בתקווה. המאבק לשחרורו של גלעד העלה על נס את איבוד הערכים שעליהם הושתתה מדינת ישראל - כולם בעד אחד והאחד גם הוא תורם לכולם. אני כמעט בטוחה שהמאבק על גלעד, שעורר מחדש את שאלת קיומנו ללא ערכים, הוא זה שהוליד את מחאת ההמונים בקריאה לצדק חברתי. הוא גם האיר את עיני מנהיגינו שכח ההמונים הוא בהחלט משמעותי וקובע.
עוד הדרך ארוכה ועדיין אנחנו צריכים לחבק את משפחת שליט. הימים הבאים יהיו הקשים ביותר שתעבור המשפחה. המתח של האם תצא העסקה אל הפועל או לא? בל נשכח שאנו חיים במזרח התיכון שבו כל רגע משתנים תנאים והסכמים. עלינו להמשיך וללוותם. וכאן המקום להזכיר לכולנו שממשלת ישראל, והעומד בראשה, החליטו והצביעו באומץ, אם כי שנים מאוחר מידי, ועל כך מגיעה לה הוקרה.
ולכל הספקנים שהשתמשו לחינם במשפט "אין פודים שבויים יתר על דמיהם", הרי לכם התשובה: הרב שאול ישראלי ז"ל, שהיה שנים רבות חבר בבית הדין הרבני הגדול, המסתמך על הכלל האומר שלא הגבילו חכמים את זכות האדם לפדות את עצמו. כיוון שאלה (החיילים) יצאו למלחמה בשליחות המדינה ומטעמה, להגנת העם היושב בציון, הרי קיימת ועומדת התחייבות בלתי כתובה, אבל מובנת מאליה שכל האמצעים שיש בידי המדינה, עליה לעשות כדי לפדותם במקרה שיפלו בשבי. וכשם שקיימת התחייבות במקרה של היפגעם, חס ושלום, במלחמה, הן לא נופל מזה החיוב לנקוט כל פעולה שהיא לשם הוצאתם מהשבי.
דכולהו איתנהו בה "וכיוון שמה שהמדינה יכולה לעשות בזה מכוח החיוב שקבלה על עצמה תמורת השירות שלהם הרי זה כאילו הם פודים את עצמם שבזה, כמבואר לעיל, שלא קיימת שום הגבלה, ולא שייך בזה התקנה שאין פודים את השבויים יתר על דמיהם". המדינה היא אנחנו. גמר חתימה טובה.
(מיקי גולדווסר)