אימא של סופרמן

מי שראה בשבוע שעבר את איילת זורר מהדסת על מסלול תצוגת האופנה של גולברי באמפי בקיסריה, לא ראה על פניה הנאה יתרה. מבוכה, יהיה מדויק יותר. בגיל 42, כשהיא יכולה להיות לפחות אחותן הגדולה של הדוגמניות האחרות, ובמעמד של כוכבת קולנוע - תצוגות אופנה הן כנראה הדבר האחרון שזורר רוצה בחיים.

אבל חוזה זה חוזה וכסף זה הרבה כסף, אז זורר באה כל הדרך מלוס אנג'לס, 16 שעות טיסה, כדי להסתובב על המסלול בדיוק דקה בשמלת מיני כחולה, שנועדה לבדל אותה מהדוגמניות הדקיקות בשמלות הערב השחורות.

איש לא היה מתרגש מההופעה של זורר אלמלא שבה לפתע בסערה אל לב הקלחת התקשורתית: אחרי חמש שנים באל.איי היא לוהקה לסרט החדש של סופרמן, "איש הברזל", שהופק בעלות של 175 מיליון דולר וצפוי לצאת לאקרנים ב?2013. זורר תגלם את אמו הביולוגית של סופרמן, לארה לור?ואן. אז מה אם זה לא יהיה תפקיד מרכזי. אז מה אם הבמאי הצעיר זאק סניידר עדיין חסר ניסיון משמעותי בהוליווד, וזה לו סרט הקולנוע השישי בסך הכל. אז מה אם השחקנים אינם בהכרח מהלוהטים בעת הזאת: הנרי קאוויל כסופרמן, ראסל קרואו כג'ור?אל, איימי אדאמס כלואיס ליין. בפרובינציה הישראלית השתתפות של כוכב מקומי בהפקה אמריקנית עדיין מכה גלים, ולא חשוב כלל אם מדובר בהופעה של שעה או של חמש דקות. העיקר שאנחנו שם.

"אני ראיתי את 'סופרמן' בכיתה ו', עם כמה בנים ובנות מהכיתה", סיפרה השבוע זורר בחיוך לכתבים שעטו עליה בקיסריה. "זה היה ב?1978. אני זוכרת את מרלון ברנדו כג'ור?אל, עם החליפה הכחולה. עכשיו אני סוגרת מעגל וזה נורא מוזר, אבל אני מאוד רגועה".

על התפקיד עצמו, שאליו לוהקה ברגע האחרון במקום השחקנית ג'וליה אורמונד, אסור לה לדבר. "קרה לי נס מבחינתי, וכל שאר הדברים לא מעסיקים אותי. החתימו אותי על מסמך ואמרו לי שאני לא יכולה לדבר על שום דבר שקשור לסרט", התנצלה. "אני רק יכולה להגיד שהטלפון מההפקה הגיע יומיים?שלושה אחרי האודישן. השנה האחרונה היתה מלאה ב'כמעטים', ועכשיו סוף סוף הכוס מלאה, הגיע הדבר שרציתי. אמנם זאת לא הגשמת חלום, אבל אני מאוד מרוצה ומאוד נהנית מהעבודה עם הבמאי".

האמת היא שזורר כבר הצטלמה השנה לסרט נוסף, "Darling Companion" של הבמאי לורנס קאסדן, שייצא בשנה הבאה, בכיכובם של דיאן קיטון וקווין קליין. לראשונה, היא גם עובדת על כתיבת כמה תסריטים פרי עטה, לסרט קולנוע ולסידרת טלוויזיה. אבל מה לעשות, סופרמן בכל זאת מרגש יותר. האם זה באמת "הדבר הגדול" שעליו חלמה זורר כל חייה? האם זה התפקיד שיביא לה את התהילה? על פי ניסיון העבר של הישראלים בהוליווד, קרוב לוודאי שלא. ספק גם אם זאת תהיה פיסגת הקריירה שלה עצמה.

צילומי הסרט כבר בעיצומם. לפני שבועות אחדים התברר שלוחות הזמנים מתנגשים עם מועדי תצוגת האופנה של גולברי וצילומי קטלוג החורף, ומנהלי החברה הבהירו לזורר כי אם לא תגיע, יירד לטמיון כל קמפיין החורף. הפשרה הושגה רק ברגע האחרון: זורר באה ל?48 שעות, הלכה דקה על המסלול, הצטלמה לקטלוג - וטסה מייד ללוס אנג'לס.

היא ילדה טובה מצפון תל אביב. תיכון עירוני י"ד, צופים, להקת צופי תל אביב. "היא, אני ואורי גוטליב היינו מעיין שלישייה", נזכרת שרון חזיז, שגדלה עם זורר והופיעה איתה בלהקה, ואחר כך גם בלהקת פיקוד צפון ובסידרה "עניין של זמן". "תמיד קינאתי ברצינות שלה. כל דבר שהיא עשתה, מקטן ועד גדול, עשתה ברצינות. כבר מילדות היא היתה יפה, ידעה לרקוד ולצייר, וגם מלכת הכיתה. היה בה את המשהו המיוחד הזה".
בצבא שירתה זורר בלהקת פיקוד צפון, שם דווקא היתה זאת אחינועם ניני שגנבה את ההצגה. "בלהקה שלנו כולם היו טובים והכימיה היתה מצוינת", נזכר השחקן דני שטג, "איילת היתה בסדר, אבל אחינועם היא שכבשה את הקהל. לא במקרה היא היום זמרת, ואיילת שחקנית".

אחרי הצבא הלכה זורר ללמוד משחק במחזור הראשון בסטודיו של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה. היא היתה התלמידה היחידה בסטודיו שלא עברה אודישנים. עד היום יש לה סנטימנטים למקום: בביקוריה בארץ היא חוזרת אליו מדי פעם כדי להנחות כיתת אמן.

"איילת היא קומבינה של יופי פנימי וחיצוני", אומר לוינשטיין, "מהרגע הראשון היא היתה כובשת. אי אפשר היה להתעלם ממנה. תלמידה חרוצה, מצחיקה מאוד. כשאתה מולה היא לעולם לא תפרוס בפניך הכל, תמיד יהיה עוד משהו שהיא לא תגלה, עוד סוד קטן שהיא שומרת לעצמה. היא הצליחה בגיל מאוחר יחסית, כי לישראלי זה לא פשוט להתברג במקום שיש בו מיליוני איילת זורר. יש לי הרבה תלמידים מוצלחים, אבל מבחינת הישגים היא התלמידה הכי מוצלחת שלי".

בתום לימודיה אצל יורם לוינשטיין עברה זורר לגור לתקופה קצרה בניו יורק, גם שם למדה משחק. ב?1991 שבה לישראל, וכעבור זמן קצר קיבלה את תפקידה הראשון בטלוויזיה בסידרה "עניין של זמן". היא שיחקה את נוגה כספי, נערה חסודה ושקדנית, עורכת עיתון בית הספר ומושא אהבתו של אלון, הוא אורי גוטליב. גוטליב, אגב, שומר עימה על קשר קרוב עד היום. למרות הצלחתה בסידרה, סירבה זורר להשתתף בסידרת ההמשך שתעלה בקרוב ב"רשת".

"אני מסתכלת היום על הפרקים הראשונים של הסידרה ואני המומה", אומרת הבמאית הראשית, יעל גרף. "היה לאיילת אינסטינקט יוצא מן הכלל של משחק וקלוז?אפים. באחד הפרקים יש לה סיפור אהבה עם שרון אלכסנדר, שהוא מבוגר ממנה, ויצאנו לצילומי חוץ. זה היה אתגר מאוד רציני לילדה אחרי צבא, שעוד לא למדה משחק. אני לא יודעת מה היא עשתה שם ואיך, אבל התוצאה היתה מצוינת. היא גלשה לכל כיוון בלי שום בעיה והצליחה להעביר את המסר".

כעבור שנה הגיעה זורר לראשונה למסך הגדול. היא לוהקה לסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין", עם משה איבגי בתפקיד הראשי. "לא היה לה תפקיד גדול, אבל נהניתי לעבוד איתה", נזכר איבגי, "היא שחקנית מקסימה, רצינית ומוכשרת. לא בחרנו בה בגלל הרזומה, אלא פשוט כי היתה טובה באודישנים - היא התנהגה באופן הכי טבעי".

ב?1997 לוהקה זורר לסידרה המדוברת "פלורנטין" בתפקיד שירה שטיינברג. הסידרה זכתה לביקורות מצוינות. "חיפשנו את הנסיכה - את הבחורה היפה, החכמה, מלכת הכיתה, שכולם סביבה עסוקים בה, מתחרים בה, אוהבים אותה, שונאים אותה", נזכר הבמאי איתן פוקס. "אני חושב שבאיילת יש את כל המאפיינים האלה. היא תמיד עוררה בקרב האנשים סביבה רגשות מגוונים: גם אהבה גדולה, גם הערכה, וגם קנאה, ובסופו של דבר, זה מה שהופך את הנוכחות שלה ליותר מעניינת. היא לא סתם אמריקנית יפה כמו אן הת'אוויי; היא יותר מורכבת.
"איילת נחשבה תמיד לנערת זוהר, והתפקיד בפלורנטין היה קצת טראומטי עבורה.

היה לה חשוב להוכיח שהיא לא סתם בחורה יפה. בצילומים היא היתה מדקלמת את הטקסטים ברצינות יתר. אמרתי לה, 'את נראית בחורה עם עומק, אז גם אם תגידי טקסטים בצורה נונשלנטית אף אחד לא יחשוב שאת פחות חכמה'. כל השחקנים היו צעירים, והיתה התמודדות עם הרבה נושאים קשים. לקארין אופיר, למשל, היתה סצנה לא פשוטה בעירום. אני חושב שלאיילת סצנה כזאת היתה מאוד קשה. באופן מוזר שאני לא מבין עד הסוף, נדמה לי שהיא לא מרגישה בנוח עם הגוף שלה".

פוקס דווקא לא מתלהב מהתפקיד החדש שקיבלה זורר בהוליווד. "עם כל הכבוד לאמא של סופרמן, זה לא מאוד מאתגר ומעניין לשחקנית. נכון שזה הישג, ואולי גם הרבה כסף, אבל מאתגר? קרוב לוודאי שלא. דווקא 'פלורנטין' היתה עבור איילת חוויה מיוחדת עם הרבה קטעי משחק מאתגרים, מהטובים שהיא עשתה אי פעם".

הוא משוכנע שזורר היתה צריכה לפנות דווקא לקומדיות: "היא בחורה עם יכולות קומיות, והיתה יכולה להיות מצוינת בקומדיות רומנטיות ופחות בתפקידים כבדים ומורכבים. לו זה היה קורה, הקהל היה מרוויח והיא היתה מרוויחה".
איך היא התמודדה עם הפרסום?
"באמביוולנטיות שמאפיינת שחקנים רבים: מצד אחד רצון להיות ידוע מפורסם, נערץ ואהוב, ומצד שני, ההבנה שהכל בולשיט ומה שחשוב זה אתגרים וחיפוש עצמי. תמיד היה בה המאבק הזה, ואני בטוח שיש לה אותו גם עכשיו, הרבה יותר מבעבר, גם אם היא מציגה חזות של הכל סבבה. אני בטוח שיש לה רגעים קשים. בלוס אנג'לס יש לפחות אלף בנות לא פחות יפות ומוכשרות ממנה, וזה לא פשוט".

אחרי 'פלורנטין' הוצפה זורר בהצעות. היא שיחקה בסדרות "זינזאנה", "לילה ללא לולה", "שלווה", "הבלוק" ו"חדר מלחמה". בקולנוע כיכבה, בין היתר, ב"אהבה אסורה", "איש החשמל", משהו מתוק", "רסיסים", "סיכוי קלוש", ועוד. "היא תמיד היתה סופר?מקצועית וגם חברה", מספר הבמאי חיים בוזגלו, שליהק אותה לתפקידים ב"שלווה", "אשליות" ו"זינזאנה". "אני משתף שחקנים בתהליך של היצירה, ובעניין הזה היא היתה פרטנרית מצוינת: ברגע שעלה רעיון, היא חקרה אותו עד הסוף. שום דבר לא עמד בפניה. כשהיא החליטה לעשות משהו, גם אם היה מנוגד לאופייה ב?180 מעלות, היא הלכה עם זה. אני זוכר שבאחד מימי הצילומים ב'זינזאנה', בסוף היום, היא פרצה בבכי. זה היה יום קשה שצילמנו בתוך התאים, והיא לא עמדה בעומס של הרגשות. השחקנים האחרים לא התרגשו מהסיטואציה".

בוזגלו זוכר את זורר מדברת על הרצון להצליח בחו"ל: "היא תמיד אמרה בריש גלי שתגיע למקומות רחוקים. בראש שלה, כבר אז היא היתה שם".

אין ספק שחלק גדול מהקריירה שלה חייבת זורר לבמאי שבי גביזון, שליהק אותה ב?2003 לתפקיד הראשי בסרט "האסונות של נינה". המבקרים הסכימו שאי אפשר שלא להתאהב בנינה. בטקס פרסי אופיר קטפה זורר את תואר שחקנית השנה. "היתה לי התלבטות גדולה לגביה", מספר גביזון, "היא עשתה אודישן נפלא, ועדיין, בגלל דימוי שלה מתפקידים קודמים היה לי קשה להחליט. בסוף הלכתי לראות אותה בהצגה 'מונולוגים מהוואגינה' וזימנתי אותה לעוד אודישן.

הראיתי את האודישן לחברים ושאלתי לדעתם, כי לא הייתי בטוח. בסופו של דבר אני שמח שבחרתי בה. היא היתה
הבחירה האולטימטיבית בגלל המקום העוצמתי של הקטעים הרגישים בסרט. היא הקפיצה את הדמות של נינה ולקחה אותה למקום שאני מאוד אוהב".
היופי שלה עזר לך לבחור בה?
"לא, אבל מאוד שמחתי שזה שם. אתה תמיד רוצה שהגיבורים שלך יהיו יפים, ואצלה היופי הוא מהליגה הגבוהה ביותר. רק בחדר העריכה גיליתי עד כמה היא יפה".

יהיו לא מעט אנשים שיגידו שזה התפקיד ששינה את הקריירה שלה."יכול להיות שזה היה התפקיד הכי שלם שלה, הכי משמעותי, שמיצה את מירב האיכויות שלה. אני לא רוצה לטפוח לעצמי על השכם, אבל אני מקווה שיש לי חלק בדבר הזה".
בשנת 2005 לוהקה זורר לסידרה "בטיפול", לתפקיד נוסף שיהווה עבורה נקודת ציון. היא גילמה את דמותה של נעמה לרנר, המטופלת של יום ראשון בקליניקה של ראובן דגן, הוא אסי דיין. בטקס פרסי הטלוויזיה באותה שנה גברה זורר על שתי חברותיה לסידרה, עלמה זק ומאיה מרון, וקטפה את תואר שחקנית המשנה הטובה ביותר.

הסידרה נפתחת כשנעמה מספרת לדגן על תחושותיה הנחרצות בנוגע ליחסים ביניהם. אבל מתברר שגם במציאות היחסים בין זורר לדיין מורכבים. "מבחינתי היא בחורה מעצבנת עם הרבה אגו טריפ", אומר דיין השבוע. "לא היה לי נוח לעבוד איתה. האווירה היתה תמיד לחוצה, היא היתה נוירוטית וחצופה. הכריחה את הבמאים לעשות דברים שלא ייעשו, כמו לעשות עוד טייקים על זה שלא חתכו את העוגה נכון, וכל מיני התערבויות בתחום שהיא לא מבינה בו".

דיין לא מתרגש מהצלחתה של זורר בהוליווד. "אם היא סטארית בעולם, כנראה היא נדחפה לשם. בסופרמן נתנו לה תפקיד שמתאים לגיל האמיתי שלה. לא התרשמתי ממנה כשחקנית וכאדם כי היא מאוד לא נחמדה, ולמעשה ממש הפריעה למהלך התקין של העבודה. ואני אומר את זה כבמאי וכשחקן גם יחד. אני לא הייתי לוקח אותה לשום סרט".
לוס אנג'לס: "לחץ בלתי רגיל"

לפני כחמש שנים החליטה זורר לנסות להגשים את החלום הישן בלוס אנג'לס. היא ארזה מזוודות ועזבה את הארץ עם בעלה גלעד לונדובסקי ובנם התינוק ליעד (היום בן 6 וחצי). את גלעד, שקטן ממנה בשנתיים, הכירה כבר לפני 20 שנה במכמורת. למרות הקושי הרב הכרוך בעזיבת הארץ הוא עזב את בית הספר לגלישה שניהל ונסע איתה. "יש להם זוגיות מאוד טובה שמבוססת על תמיכה הדדית", מספר מקורב לזוג, "גלעד עושה הכל כדי שהיא תצליח".

זורר עצמה מודעת למחיר הכבד ששילם בעלה. "הוא ויתר על הכל בשבילי", סיפרה בראיון ליובל אברמוביץ', "הוא נאלץ לבנות את עצמו מחדש, מקצועית. אני לא אגיד לך שזה קל. העבודה שלי דורשת מאיתנו להתמודד עם מצבים קיצוניים, נסיעות, פרידות זמניות, טיפול שלו בילד. הרבה מאוד ויתורים. ברור שזה יכול לעורר חיכוכים, אבל זה גם דבר מחזק, מחבר ומאחד. הוא קיבל החלטה אמיצה שמאוד מרגשת אותי".
החיים בלוס אנג'לס אינם קלים עבורה. "מבחינת מה שאני עושה בבית, שום דבר לא השתנה", סיפרה בראיונות לתקשורת, "אני מוציאה את האשפה ומכניסה כלים למדיח. אני לא מרגישה לחץ, ולא בטוח שאי פעם ארגיש. יש סביבי אנשי מקצוע רציניים, שהפאזה החיצונית לא חשובה להם ולא משפיעה עליהם. אבל מבחינה מקצועית זאת מציאות מטורפת, כמעט בלתי אפשרית. רמות הסטרס בלתי רגילות, ואי אפשר בכלל לתאר את התחרות שיש על כל תפקיד. זה כמו שתבוא לאולימפיאדה, אבל לא רק לעשרה ימים, אלא לחיים שלמים. בכלל, כל החיים בהוליווד מנותקים מהמציאות. יש פה לא מעט שחקנים שלא נמצאים על הקרקע. יצא לי לשמוע על כמה אנשים שאיבדו את זה".

הראשון שפתח בפני זורר את הדלת לקריירה בינלאומית היה הבמאי סטיבן שפילברג, בשנת 2005. הוא ליהק שחקנים ישראלים רבים לסרטו "מינכן", שעסק בפעולות התגמול של המוסד לאחר רצח י"א הספורטאים באולימפיאדה. זורר נבחרה לאחד התפקידים המרכזיים, שחשפו אותה לבמאים ולתעשיית הקולנוע האמריקנית. "'מינכן' היה מתנה שקיבלתי מהבריאה", סיפרה זורר. "לתפקיד הזה היה אפקט מדהים על אנשים, עד היום מדברים איתי עליו למרות שחתכו בעריכה 20 דקות משמעותיות שלי. בעקבות הסרט חמש סוכנויות, שזה דבר מאוד נדיר בארה"ב, רצו לייצג אותי. הבנתי שזה הזמן שלי".
על הקשר עם שפילברג היא שומרת עד היום. "יש לו מקום אצלי בלב כי הוא האיש שפתח לי את הדלת. אני משתדלת לאחל לו שנה טובה בכל שנה".

השחקנית ענת וקסמן, שעבדה עם זורר באותה תקופה בסידרת המערכונים "גומרות הולכות" בערוץ 2, זוכרת גם היא את השאפתנות האדירה של זורר. "היא אמרה שאם ההופעה ב'מינכן' תישאר בגדר חוויה אז זה לא שווה כלום - אלא רק אם היא תמנף את הקריירה שלה בהוליווד. אני זוכרת שזה מאוד הרשים אותי, ואני שמחה לראות שזה באמת מינף. ברגע שאדם מאוד רוצה משהו, כיף לראות איך זה קורה לו. היא בחורה כישרונית והיא יפה, ובגילה להצליח בהוליווד, נגד כל הסיכויים, זה לא קל".

באפריל 2007 הצטלמה זורר לסרט האמריקני?גרמני?ישראלי "אדם בן כלב", לסרט הישראלי "רק כלבים רצים חופשי" של ארנון צדוק ולשני סרטים אמריקניים. "בארץ זה כמעט בלתי אפשרי לשחק בארבעה סרטים בשנה אחת", אמרה זורר. "באופן טבעי, התפתחתי מקצועית. אני מרגישה שאני נמצאת בתקופת גדילה משמעותית. התבגרתי מאוד, גם בתור שחקנית, גם כבן אדם, וגם מבחינת אמהות וזוגיות".

זורר, שפניה כבר היו מוכרות בהוליווד, נבחרה על ידי אתר המבקרים העצמאיים T.C. CANDLER למקום התשיעי בדירוג 100 הנשים היפות של הוליווד - והקדימה בכך רבות מהשחקניות האמריקניות המובילות בתעשייה. ב?2009 כיכבה לצידו של טום הנקס בסרט "מלאכים ושדים", על פי ספרו של דן בראון (מחבר "צופן דה וינצ'י"), בתקציב של 130 מיליון דולר. זה היה תפקידה המשמעותי ביותר בקולנוע האמריקני עד כה. "הנקס הוא אחד האנשים הכי חריפים שפגשתי, ולהתבונן בו בזמן שהוא מלהטט מול המצלמה זו חוויה מעניינת", סיפרה זורר בראיון ל"העיר", "הוא חכם בצורה בלתי רגילה, יש לו הרבה מה להגיד, הוא אמיתי ומפתיע, ולא משעמם איתו".
על הנחיה בטלוויזיה זורר פסחה. "אני לא יודע אם היא לא הלכה לטלוויזיה בגלל שלא הציעו לה או בגלל שהיא החליטה להתמקד במשחק", אומר איש טלוויזיה בכיר. "מצד שני, תנסה לחשוב מה היא יכולה להנחות? אתה רואה אותה מנחה שעשועון? מנחה טריוויה? אם היא מתפרנסת בכבוד, למה לה לעשות דברים שאולי היא תהיה פחות טובה בהם?".

ל"ישראל היום" נודע כי לפני שבועות אחדים התעניינו אצלה מפיקי תוכנית הכישרונות החדשה של רשת, The Voice, אם תרצה ליטול על עצמה את הנחיית התוכנית. זורר שקלה ודווקא הביעה עניין - אבל בסופו של דבר העדיפו ברשת להיצמד לפורמט המקורי ולבחור במנחה גבר ואת התפקיד קיבל מיכאל אלוני, שגם הוא חסר ניסיון בהנחיה. ברשת סירבו להתייחס לדברים.

גם בתיאטרון זורר מיעטה להופיע. "בתחושת הבטן שלי היא לא באמת רצתה לקפוץ למים האלה", אומרת ציפי פינס, מנהלת בית ליסין. "זה מוזר, כי כל שחקן קולנוע בעולם רוצה לעשות תיאטרון. שם אתה פוגש את הקהל. גם שחקני הקולנוע הגדולים ביותר מופיעים בהצגות בברודוויי, למרות שמרוויחים שם מעט מאוד כסף. הם זקוקים לזה".

היא היתה מצליחה בתיאטרון?
"איילת היא סוג של קלאסה, היא ליידי. היא לא משינקין. בתפקיד שהיא עשתה אצלנו כשחקנית מחליפה בהצגה 'היורשת' היא היתה מאוד מעניינת, אבל כנראה זה לא בנפשה. אם זה היה בנפשה, היא היתה שם".

ההצגה הבולטת ביותר שבה שיחקה זורר היתה "מונולוגים מהוואגינה" בתיאטרון הבימה, לצידה של גילה אלמגור. אלמגור מפרגנת: "אני אוהבת את איילת, היא חברה והיא בן אדם. היא שחקנית נפלאה, בחורה חושבת, סקרנית וחרוצה מאוד, והיא כל כך יפה. אם ההצלחה בהוליווד היתה צריכה לקרות למישהו, היא הגיעה לה".

"לאיילת היו בהתחלה ניסיונות לא טובים עם התיאטרון", מסביר איתן פוקס. "יש מעט מאוד שחקנים שיכולים לעשות גם תיאטרון וגם טלוויזיה וקולנוע. רוב השחקנים שאני מכיר מצטיינים או בתיאטרון או בקולנוע ובטלוויזיה".

זורר לא מככבת במדורי הרכילות בארץ. בביצה המקומית יודעים שזה לא מעניין אותה. ליום הולדתה ה?42, שאותו חגגה ביוני על אחד הגגות בשכונת פלורנטין, באו רק אורי גוטליב, אלי פיניש וגאיה טראוב. צלמי הפפראצי נאלצו להתקפל מהמקום, מאוכזבים. "הריחוק מהארץ הוא ששומר עליה", אומר הפרסומאי אילון זרמון. "היא עשתה בשכל כשהחליטה לא 'להתערבב' באירועי השקה, וזה עובד לטובתה. עובדה שהיא בצמרת של הביזנס".

גם תחום האופנה לא באמת מדבר אליה. ההערכה בתעשייה היא שאת הקמפיינים לחברות האופנה היא עושה בעיקר משיקולים כלכליים. עד היום דיגמנה בין היתר להוניגמן ולגולף, ואשתקד תפסה את מקומה של שלי גפני כפרזנטורית של גולברי. גפני, על פי גורם המעורב בפרטים, השתכרה כ?20 אלף דולר לעונה; זורר מקבלת סביב 50 אלף.

"היא שחקנית טובה ויש לה אישיות, אבל האיכויות שלה הן לא של דוגמנית", אומר צלם האופנה רון קדמי, הראשון שצילם את זורר כבר בגיל 16. "צילמתי אותה כי היא היתה יפהפייה. אני חושב שהיא יכלה להצליח יותר גם בתחום הזה, אבל צריך לזכור שאין לה נתונים של טופ מודל. היא לא גבוהה והיא לא רזה כמו דוגמנית".

ומיקי בוגנים, ידיד אישי של זורר, שהופקד על מלאכת האיפור ועיצוב השיער שלה בתצוגה בקיסריה, מוסיף: "איילת לא מנסה להיות דוגמנית. היא שחקנית, והיא יודעת בדיוק מה נכון לה ומה לא".