צדק חברתי על חשבון הביטחון

אימוץ מתווה טרכטנברג עשוי להניח את היסודות לשינוי מהותי בסדר העדיפויות התקציבי במדינת ישראל. רמי שני מסביר מדוע התירוצים הישנים לא לקצץ בתקציב הביטחון אינם קבילים יותר

רמי שני

תעלומת הרמזים שהממשלה הותירה לעצמה היא מוזרה ביותר, אבל אולי בפנינו מונח מהלך הגיוני. הרמזים הם אימוץ מתווה טרכטנברג והשלכותיו על התקציב. בראש ובראשונה – על תקציב הביטחון. האמירה הציבורית היא ליצור סדר עדיפויות שונה וזה מחייב את המשרד היקר ביותר במדינה להיות בררני יותר בהוצאותיו. אלא שיש כאן גם דרישה לאימוץ התנהלות שונה, כזאת שמעורבים בה גם משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ.

הדרישה היא ברורה: להוריד במידה משמעותית את האיומים על ישראל. במילים נוספות: להריץ מהלכים להסדרים מדיניים עם מעטפות האיום הקרובות והרחוקות. ביצוע מהלכים כאלה יתרום באופן משמעותי ליכולת לקצץ בתקציב ההגנה על ישראל ולאפשר חתירה למגע עם הדברים החשובים באמת, שכלולים באמירה 'צדק חברתי'.

צילו המאיים של הביטוי 'ברור – אבל..', הוא תירוץ שכבר אינו מתקבל על הדעת. אם מחיר הגבינה מושפע מהצורך לשלם מסים למימון הגנה יקרה, יש מקום לברור ולהפריד את המצרך הזה, מגננה, ולשקול עד כמה הוא באמת נחוץ בצורתו הנוכחית. נכון שהוא חיוני ועל כך אין מחלוקת. הסדרי הפסקת "מצב לחימה" הם חיוניים הרבה יותר.

העיקר - שיפור איכות החיים

בממשלת שרון הבינו, שהוצאה כל כך גדולה על הגנת הישוב היהודי ברצועת עזה אינה תורמת באופן ממשי להמשכיותה של מדינת ישראל ויצרו את תהליך ההתנתקות החד צדדית. אפשר להתווכח אם הוא נעשה באופן נכון או גרוע. אפשר גם להתווכח אם הדבר צמצם את ההוצאות הביטחוניות או ייקר אותן, למשל נוכח הצורך לפתח את "כיפת ברזל" ומערכות ההגנה על האזור. לטווח הארוך, יביאו המהלכים להקטנה משמעותית של ההוצאות, אפילו לאור השימוש במערכות ההגנה המתקדמות והצורך לפתח נוספות. הדבר החשוב במקרה זה, הוא צמצום האיום ולמי שמרגיש צורך לקפוץ ולצעוק 'שטויות!!', צריך לומר שוב שהתעצמות צבאית של חמאס בתוך רצועת עזה, לא יכולה לגדול מעבר לאפשרות של צה"ל להכיל אותה.

'ברור – אבל..' גם מול סוריה, לבנון, אירן ומדינות נוספות יכול וצריך להסתיים. זה בהחלט אפשרי. אם בממשלה מחשבים את היקף צעקת ההמון לוועדת המלצות בעלת נוכחות משפיעה, צריך לתרגם לשפת מעשה גם את האחריות שההמון הזה לוקח על עצמו ובעצם דורש מהקברניטים. זאת אחריות לתמיכה בכל צעד, שעניינו שיפור איכות החיים בישראל.

תמיכה בוויתורים כואבים, תמיכה בצעדים קשים, תמיכה במעשים מסירי איומים, תמיכה בכל צעד, שיוכל להוסיף מתשלום המסים – אל הצרכים האמיתיים. אלו שכלולים בהם הוזלה של מחירי קרקעות, מחירי פיתוח ותשתיות וגם של הוזלת מחיר המצרכים הבסיסיים, ובהם הגבינה, הפירות והירקות, הלחם ובעיקר החיוך על הפנים של כולנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully