עניין ישן הוא שהשמאל מגייס את המקרא בתנאי שהוא משרת את תפיסתו. אבל המקרא הוא שורש הדיון פה בארץ חמדת אבות. הפלסטינים אינם מכירים בקשר היהודי אל הארץ הזאת. לא רק את השואה הם מכחישים, אלא את הקשר החי, ההיסטורי והדתי של עם הספר לארצו.
מכיוון שהם אינם מכירים בזכות היהודים על מולדתם, הסכמי השלום המדומים דינם כאבק פורח וכחלום יעוף, משום שכל הישג מדיני נחשב בדוקטרינה שלהם שלב נוסף בדרך לתביעות נוספות ולאי-השלמה עקרונית עם התיישבות היהודים בכל חלק מארצם. אי אפשר להתפשר על התביעה הזאת, כשם שאי אפשר לשאת ולתת על עצם קיומנו.
בדיון שנערך לאחרונה דיבר אחמד טיבי על התביעות שיגישו הפלסטינים לבית הדין הבינלאומי בהאג נגד ההתנחלויות ש"אינן לגיטימיות". מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים יוסי קופרווסר התערב ותהה אם מבחינת טיבי זה אומר שלפחות ההתיישבות בתל אביב לגיטימית בעיניו. טיבי כדרכו זעם וכעס, אך התחמק מתשובה ברורה. הנה לב הסכסוך בקליפת אגוז שהשמאל, כדרכן של כיתות דתיות, מסרב להכיר.
ובכל זאת, חכמים, היזהרו באנלוגיות ההיסטוריות שאתם פולטים תחת מקלדותיכם: סיפור כרם נבות מהדהד את תוכחתו החריפה של אליהו הנביא כלפי אחאב "הרצחת וגם ירשת?!". האם הנמשל לימינו הוא שמדינת ישראל נמנית בצד הרוצחים היורשים את נחלתם של "חסרי הישע"? כך גם במשל האחר, ולפיו ישראל היא הגנגסטר האזורי הכופה את תנאיו, ולא עשרות ארגוני הטרור שהפלשתינים מאכלסים מתחת לאפנו. לא נלאה מלשאול: היכן בחוק הבינלאומי נאמר ששטחי יהודה ושומרון שייכים לפלסטינים? אדרבה, שורה של משפטנים בעלי שם טוענת ההפך.
סיפור כרם נבות הוא דווקא ראיה לכך שמעמד מלך ישראל היה "ראש השבטים", שאמנם דן אחרים אבל אינו חסין מהעמדה לדין בעצמו. זאת הסיבה שאחאב לא היה יכול לגזול את כרם נבות, משום שהיה כפוף לחוק העתיק של הנחלה בישראל. היתה זו אשתו איזבל שהביאה מצור את התפיסה האלילית לא רק למישור הדתי אלא גם לזה הפוליטי - האלהת המלך והעמדתו מעל לחוק ולמשפט אנושיים. אבל גם היא ידעה שעליה לביים משפט - משפט שקר אמנם, אבל מראית העין מעידה על האטמוספרה המשפטית והמוסרית השונה בישראל לעומת עמי האזור. כרם נבות הוא דווקא כבשת הרש של מדינת היהודים, חלק הארץ הקטן שנותר לנו ממנדט הגדול שניתן לבריטניה בידי חבר הלאומים כדי להקים עליו בית לאומי לעם היהודי.
דרישת ישראל אינה לעג לרש; עד כה הוכח שבכל מקום שנסוגונו ממנו נוצר קן טרור מהסוג הגרוע ביותר, ולא מדינה או ישות קונסטרוקטיבית. אין דרך חזרה מהענקת סטטוס של מדינה, ואם לא נתעקש על תביעותינו קודם לכן - נעמוד מול סיטואציה בלתי יציבה שתביא עלינו מלחמה בכל שנה-שנתיים. את זאת מנסים אנשים אחראיים למנוע.
שורשי הסכסוך: לעמוד על הצדק שלנו
דרור אידר
10.10.2011 / 9:26