ביקור בממלכת היורמים

מאת אסף לוי

נדמה שתלמידי כיתת המחוננים של בי"ס גרץ לא צריכים זמן התאקלמות כדי להיפטר מהאנרגיות שמלוות את הימים הראשונים בבית הספר, אחרי חופשת הקיץ הארוכה. בשעה עשר בבוקר הם כבר קיבלו שיעורי בית במתימטיקה (לא 'חשבון', חלילה), ובכיתה הושלך הס. אף ציוץ רוטן או פנים נפולות שמסרבות להיפרד מהקיץ, להיפך: כולם עוקבים אחרי ההוראות ומייד ניגשים לבצע. על הפרק: לחבר עשרה תרגילי כפל וחילוק, ולפתור אותם. פאדיחות כמעט ולא נרשמו.

"אנחנו נמצאים פחות מחמש שעות בכיתת המחוננים, אז קשה לשפוט איך זה בדיוק" מספר גד בן ה-8 מכיתה ג/3 שניסה במשך חודשיים להיכנס לרשימת המובחרים. "כיתת מחוננים זה להיות יותר על רמה. הלימודים יותר קשים, מאתגרים אותנו. אבל כשאתה מתקבל לכיתה אתה יודע שאתה טוב וברמה יותר גבוהה מאחרים". רותם שיושב מולו ומשרבט מילים באנגלית, מספר למה הגיע לכיתה: "אמא שלי רצתה שאני אלמד לתכנת מחשבים, ואני רציתי להתקדם עוד יותר. עכשיו אני יודע לעבוד בכמה תוכנות, אבל זה לא מספיק".


רוב הילדים המחוננים, כמה לא מפתיע, רצו לחזור ללימודים. "החופש ארוך מדי", "היינו בבריכה" ו"ראינו טלוויזיה" היו התשובות העיקריות לשאלה למה. מול המחשב הם בילו חמש שעות ביום בממוצע. יש כאלה שגם תשע. הארי פוטר היה הספר החביב עליהם בקיץ, וגם את "דיסקט האימים של תמר" הם קראו בהנאה. רק תומר, כאמור אזרח חדש בממלכת המחוננים, מכריז: "אני לא קורא דברים כאלה שמשגעים את המדינה. הארי פוטר זה בזבוז זמן. כל דבר שלא תורם לידע שלי במדע ועל ציפורים זה בזבוז זמן. אני, בחופש הגדול קראתי את כל האנציקלופדיה בריטניקה ואת כל האנציקלופדיה אביב" .
את הדימוי של חנונים הם דוחים בתוקף. "מה איכפת לי שקוראים לי יורם. אני יותר ממי שקורא לי חנון, אז אני לא מתייחס. בשכונה קוראים לבית הספר שלנו "גרעפס", אבל בעצם כולם מקנאים בנו. הם פשוט לא התקבלו לכיתה".