עם מותו אתמול (שישי) של רמיז אליה, שהיה מנהיג אלבניה בשנים 1991-1985, לא מוגזם יהיה לנחש שנשמעה אנחת רווחה בקרב תושבי המדינה הקטנה, שמצפון לחבל הבלקן.
למרות שסימל את המעבר לעולם החופשי, דמותו של אליה לא הייתה טהורה בעיני הציבור, שכיום מהווה את הריכוז המוסלמי הגדול ביותר באירופה מבחינה יחסית. הוא ירש את ההנהגה מידיו של חברו הטוב, הרודן הידוע לשמצה אנוור הוג'ה, שהתעלל בעמו ושהעדיף לבנות בונקרים סביב מעונותיו, במקום לבנות בתי ספר לעניים, שכינו את המבנים המבוצרים "פירמידות". על הקומוניסט האדוק נאמר כי ראה ביוזף סטלין בוגד, לאחר שברית המועצות החלה לשתף פעולה עם המערב ונטשה, כביכול, את הגוש המזרחי.
לקריאה נוספת על אלבניה:
מזל טוב: אלבניה וקרואטיה הצטרפו לנאט"ו
האלבנים בטורקיה מרגישים מקופחים
העם ציפה מאליה לשקם בבת אחת - ובאיחור של כמה עשורים - את אלבניה מנזקי מלחמת העולם השנייה. בזמן שהמדינות השכנות באירופה כבר עשו כברת דרך או אפילו לחמו במלחמות חדשות, קודמו בתפקיד של אליה היה עסוק בלהפוך את מדינתו למובלעת של ביצורים צבאיים. כפי שכתב בשעתו העיתונאי אלי אשד, אלבניה דומה ל-"צפון-קוריאה של אירופה", בשל הסממנים הצבאיים שאוחזים במבניה ההיסטוריים. ואכן, ההשוואה למדינה האסייתית אינה מופרכת: הוג'ה החזיק ברסן השלטון במשך כמעט ארבעים שנים, תקופת כהונה דומה לזו של קים ז'ונג איל, שנעשה פקיד בכיר במפלגה של פיונגיאנג כבר מאז 1969.
עם הידרדרות מצבו הרפואי בתחילת שנות ה-80, הוג'ה ביקש להציב בשלטון שליט חדש מטעמו. הוא התכוון, אולי, למנות ליורש את המדינאי הוותיק מחמט סאו, שהיה לו ידיד נפש זה עשרות שנים, אך כשהבין כי אליה יזכה לפופולריות רבה יותר, ויאפשר לו להעביר את השלטון בצורה נוחה יותר, בחר בו תחתיו. במקביל, נעלם סאו בנסיבות מסתוריות, גם אם לא-בלתי צפויות: גופתו אותרה כעבור זמן מה, כשהוא ירוי בראשו.
הוג'ה הודיע כי חברו הטוב התאבד משום שהמשטרה החשאית גילתה שהוא "ריגל למען האויב": בין האויבים האלה, יטען בהמשך הוג'ה בכתביו, היו בין היתר ארצות הברית, רוסיה - וגם ישראל. גופתו של סאו נקברה תחת ערימה של פגרי עופות ושקיות אשפה, ושמו נמחק מכל האיזכורים הרשמיים: מנהג קומוניסטי ידוע, אך כזה שהיה אמור לפוג מן העולם עשרות שנים קודם לכן, ובוודאי שלא לקום לתחייה בלב אירופה.
אליה, שכעת התפנתה עבורו הדרך עם מותם של הוג'ה וסאו, הבטיח לאלבנים כי יפעל להדחת הפקידים המושחתים ממשרדי הממשלה בבירה טיראנה, ויכונן משטר דמוקרטי. מבקריו טענו כי הוא פועל באיטיות רבה, מכוונת אולי, ואינו עושה די לרסק את כוחם של קציני המשטרה החשאית, שבימי הוג'ה היו חוטפים אזרחים מביתם באישומים כוזבים. חסידיו, מנגד, יאמרו להגנתו מאוחר יותר כי הוא לא החזיק בדי כוח אלא עד שהתמנה רשמית לנשיא.
ואכן, ב-1991, שש שנים לאחר שאליה עלה לשלטון, התקיימו במדינה - לראשונה בתולדותיה, בחירות רשמיות. עם זאת, לאחר שנה בלבד, פוזרה הממשלה, ואליה פרש מתפקידו. מאוחר יותר, עם התחזקות הפעילים למען הדמוקרטיה במדינה, והקריאות לדון בזוועות העבר, גם הוא יואשם בפשעים ובמעשי רצח שביצע. בעיקר, אמרו נגדו כי הוא היה גרסה מרוככת של קודמו בתפקיד.
ב-2004 הוא הועמד לדין, אך שוחרר מבית הכלא ברקע המהומות הכלכליות במדינה ב-2007, ולאחר מכן גלה לשבדיה. כשיירגעו הרוחות, ישוב לבירה טיראנה, שם סיים אמש את חייו. הוא הביע חרטה על חלק ממעשיו וביקש מחילה מהעם; הוא, שפעל כמיטב יכולתו, למרות כל התנאים הקשים, עשה הכל כדי שאלבניה לא תהיה עוד "הכבשה השחורה הנצחית של אירופה".